דרך

כל השבוע הים סער ואדמה לא נראתה באופק.

חיכינו בהתרגשות לרגע המעבר מהאוקיינוס הגלי והאפור אל המים השקטים, הכחולים, הצלולים.

*

צוללת אל העולם כפי שהוא נשקף דרך עיניו של אבי המת.

מתבוננת בנופים שהוא צילם ברחבי העולם, בתנודות משם לפה ומפה לשם.

אני משתהה מול המבט האוהב, הגאה, בילדה שהייתי. בנערה שהייתי.

הוא לא ראה את האישה שאני.

הוא גם לא ידע על אמא, הוא לא ידע על אחותי. ואולי טוב שכך.

הוא קנה מצלמה חדישה כשאמא נכנסה להריון עם אחותי.

הייתי בת עשר וקיבלתי באופן רשמי את המצלמה הישנה שלו, מין קופסה ריבועית איתה עשיתי את הצעדים הראשונים העצמאיים בבחירת פריימים וקומפוזיציות.

בשנה האחרונה אני סורקת אלפי שקופיות שהוא צילם, משתאה מהמשפחה הקטנה והיפה שהיינו.

הוא אהב מסעות, אבא שלי. אהב לטוס ואהב לנהוג.

והכל הוא צילם.

הוא תיעד את הנופים המשתנים של ילדותי, מהעיר היפה והגדולה אל מדינה שבה האור קשוח כמו האנשים.

*

בתערוכה “דרך” שאוצר ניר הרמט בגלריה שתיים בעין הוד אני מציגה עבודות מתוך ארכיון השקופיות של אבא ועוד עבודות