מרינה

פגשתי את מרינה לפני כשנה בתערוכה במוזיאון תל אביב

עמדנו דקות ארוכות ליד ציור של רות שלוס הנהדרת.
היא שאלה אם אני במקרה מדברת ספרדית,
התפתחה ביננו שיחה על ציור וציור דיוקנאות בפרט.
מרינה סיפרה שהיא מציירת, לא כעיסוק עיקרי – היא פסיכולוגית, חיה בבואנוס איירס.
איך, מכל האנשים שהסתובבו שם, היא ידעה לפנות אליי?
המשכנו לדבר על כוס קפה כאילו אנחנו מכירות שנים.

סיפרתי לה שאני אמנית, וגם מצלמת נשים בסטודיו.
והעיניים שלה נצצו,
היא אמרה שהיא חוזרת הביתה באותו יום בערב, אבל בעוד שנה היא תגיע שוב ותרצה לבוא להצטלם.
החלפנו טלפונים ונפרדנו בחיבוק.

ואז,
לפני שבועיים היא התקשרה, קבענו יום ושעה והיא הגיעה, עם כתר של נסיכה על הראש.
והתמסרה כל כולה לצילום.

ביקשתי רשות לשתף את המפגש שלנו, והיא אישרה תצלום שאהבה במיוחד.