העיניים שוב מתמלאות דמעות לבנות ואת משוועת להפסקה מעצמך. יש שם, בתחתית המחשבות, אבן קטנה מקומטת, כתבת עליה מילה אחת ששמרת בסוד, אפילו מעצמך, בטח מאוהבייך. שלא יחששו שגם את.
השתדלת לשכוח. אבל היא מתעקשת ורוקדת לך ריקוד מתוק, שואבת את כל הרצונות שלך, מאירה את המילה בפוקסיה מנצנץ, כזה שאת כל כך אוהבת.
את נכנעת, מתמסרת.
אבנים מהירח
