החדר מבעבע מחום לח, סערה חשמלית משתוללת בחוץ
בפנים אפלה, תינוקת עומדת על רגליה היחפות, אחוזה בסורגי העץ, בוכה בכל כוחם של ריאותיה הקטנות
האם שוכבת על הצד, רואה או לא רואה
ומסתובבת על צידה השני
הבכי הופך חרישי
אור רך חודר מבעד לדלת שנפתחת בשקט
האב עומד ליד העריסה
דמעות שקופות זולגות מעיניו הענבריות
התינוקת מושיטה את זרועותיה
היא נרדמת על החזה שלו
עכשיו שקט