נשים מצטלמות מלחמה
אמנית ואוצרת: אליסיה שחף
אנחנו, הנשים, באות להשמיע את הקול שלנו, לתת מילים וצורה לרגשות.
אנחנו, הנשים הישראליות, נדרשות להיות חזקות, לשתוק את הכאב.
לשביעי באוקטובר ולמלחמה האינסופית שמתחוללת מאז יש היבט מגדרי מובהק: בחוויות, במחשבות, בתחושות ובדרכי ההתמודדות עם הטראומה.
בתערוכה ׳נשים מצטלמות מלחמה׳, שלוש עשרה נשים מביעות בקולן את קורות היום הקשה בחייהן.
סידרת העדויות המצולמת של נשים אלה, ביוזמת עמותת עדן, הופכת למסמך היסטורי בזמן אמיתי.
המילים מובאות מתוך הלב, מתוך הבטן, כמעט ללא תיווך, הפצעים הפתוחים, המדממים, מונחים מול הצופה, השומעת.
הקשבתי לעדויות המצולמות, נפגשתי עם הנשים, ביקשתי מהן לחשוב על משפט אחד, תחושה שמזקקת רגע ומלווה אותן מאז אותו אירוע מתמשך.
יחד תרגמנו את המילים לדימוי, גיבשנו רעיון ונפגשנו לסשן צילום.
הצילום מעניק עוד תוקף לטראומה האישית והוא מהווה נדבך נוסף בתהליך ההתמודדות של כל אישה ואישה.
בצילומים יש רגשות שבוקעים מתוך הדימוי, ויש גם את המבט שלי אל תוך הנפש, אל העיניים המתבוננות או נעצמות, אל הבכי והצחוק והיחד והלבד.
אתי, דניאל, דורין, עדן, עינב, ג׳ני, ליאם, מירי, רווית, רעות, שולי, ויוי ומירב אהובות, תודה על הלב הפתוח, על ההתמסרות והאמון שנתתן בי.
