פריז

בדרך לעיר אמרתי לנהג שאסף אותנו מהשדה שהעיר כל כך יפה, הוא סימן עם האגודל כלפי מטה וביקש מהגוגל טרנסלייט שיתרגם לנו לספרדית – העיר מלוכלכת
פריז מזכירה לי את בואנוס איירס – הבנזוג מתקן אותי- בואנוס איירס מזכירה את פריז. ריח ילדות, יופי של ילדות
הלכנו קילומטרים, כי ככה אני אוהבת לחוות את העיר: בהליכה איטית, תוך התבוננות באנשים ובבניינים, בנשימה עמוקה של ריחות
זה היה קודם כל ביקור משפחתי, צורך עז בחיבוק ומבט עיניים שלא דרך מסך
וגם, ניתוק קצר מהמציאות הבלתי אפשרית שאנחנו חיים כאן, מהזוועות וחוסר הצדק וחוסר האיזון
אז לצד החיבוק והשיטוט, פריז קיבלה אותנו במזג אויר קריר וקצת גשום ועם סופשבוע של אמנות
הסתובבתי עם מצלמה צמודה, היא מלווה אותי רק כשאני משוטטת. אמרתי כמה פעמים, איזה יופי חלונות הראווה, ואז החלטתי שאני מצלמת אותן

חלונות ראווה

משוטטת

טעימות אמנות
ביקרנו בהרבה גלריות, בבורס דה קומרס ובמוזיאון טכנולוגי ובהנרי קרטייה ברסון פנדיישן
זכיתי לראות תערוכה גדולה של סופי קאל, אחת האמניות האהובות עליי
והתערוכה של ריצ׳רד אבדון, הצילומים הישירים, האנושיים שלו, היה לי מעניין במיוחד ההערות בכתב ידו למדפיסים על הצילומים עצמם, אולי רק צלמים שבילו שעות בחדר חושך כמוני מבינים את גודל האירוע