מופע המינים: מגדר ומיניות באמנות יפנית עכשווית
התערוכה מציגה אמנות יפנית עכשווית ועוסקת במורכבות של הזהות המגדרית.
מגדר פירושו התנהגות מינית. כלומר, ההתנהגות החברתית המצופה מאדם, בהיותו שייך למין מסויים.
מעניין לראות את המראה הזו בחברה מסורתית כמו החברה היפנית, בה התפקידים המגדריים כל כך מוגדרים.
התערוכה כולה מתכתבת ומנהלת שיח מעניין עם האמנות המערבית, תוך התייחסות מדוייקת לתפקידים של המינים השונים.
כך, Takano Ryudai, בסידרה: Reclining woo-man series, סידרת צילומים מאוד מרשימה: צילומי גברים שופעים משמנים בתנוחות מסורתיות של נשים שוכבות, כדוגמת ה”מאחאס“(majas) של גויה, הוונוס עם המראה של ולסקז, האולימפיה של מאנה או האודליסק של אינגר.
הגברים הגדולים האלה מסתירים את אברי המין שלהם, דבר שיוצר בלבול עוד יותר גדול.
Morimura Yasumasa לוקח את אחד האייקונים התרבותיים המוכרים ביותר בעולם – הג’יוקונדה של דה וינצ’י – ועושה עליה ציטוט של ציטוט: כמו מרסל דושאן במאה הקודמת, הוא מוסיף לפנים ולגוף שלה פרטים שלא היו קיימים בציור של דה וינצ’י: במקרה של יאסומסה – עירום ובטן הריונית.
Okada Hiroko לוקח את התפקיד הביולוגי – זה שאין בעצם עליו עוררין – ו”מלביש” אותו על גברים: הצילומים נראים כל כך אמיתיים, שאנשים ממש נעמדים ומנסים להבין איך זה יכול להיות: גברים לכל דבר עם כרס הריונית ענקית.
Bubu de la Madelaine עוסקת בשאלת הזנות, תפקידה המסורתי של האישה – המקצוע העתיק בעולם, כהגדרת רבים, הוא מקצוע נשי “טהור”. האמנם?. מה קורה כאשר האישה לא מוכנה לקבל את המרות הגברית ומסרבת להיות אובייקט מיני?
Akira The Hustler מעלה על סדר היום את שאלת המסכה הגברית – זו שלובשת פנים בלבוש, במדים, בסממנים החיצוניים של הגבריות. האם היא מסתירה משהו? האם זוהי הגבריות האמיתית?
תערוכה יפה, אסטטית, מעוררת מחשבה בהקשר המגדרי – בעולם האמנות ומחוצה לו.
התערוכה מוצגת עד ה- 3 לינואר 2006 במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית.
שדרות הנשיא 89, חיפה.
שעות פתיחה:
ימים ב’, ד’, ה’: 10:00-16:00
שישי וערבי חג: 10:00-13:00
שבתות וחגים: 10:00-15:00
