פלג אלקלעי ©
“מבט פנימה”
צילומים ממלחמת לבנון השניה
“באחד הימים, לפני זמן רב, נתקלתי בצילום של ז’רום, אחיו הצעיר של נפוליאון, שצולם בשנת 1852. אותה שעה עלה בדעתי, בתימהון שלא פחת מאז: הנה אני מסתכל בעיניים שהסתכלו בנפוליאון…
וזה הדבר הראשון שמצאתי: מה שצילום מעתיק לעדי עד אירע רק פעם אחת. הוא חוזר בדרך מכאנית על מה שלעולם לא יוכל לחזור שנית בממשות. בתצלום לעולם אין האירוע נחרג והופך למשהו אחר; תמיד יוביל התצלום את העדות הדרושה לי אל הגוף שרואות עיניי…”
רולאן בארת – “מחשבות על הצילום”
*****
אין מלחמה טובה.
ישנן סיבות נכונות – כנראה – לצאת למלחמות.
פלג אלקלעי יצא למלחמה הזו, כמו רבים אחרים, בלי לשאול שאלות.
אתה ישראלי, קוראים לך לשרת את המולדת, אתה יוצא לשם.
ההבדל בין פלג לחיילים אחרים – הוא שפלג, בוגר המכללה לצילום בקירית אונו – לקח איתו את המצלמה. לכל מקום שהלך – המצלמה הלכה איתו.
המבט של פלג הוא מבט פנימה, אל ומתוך המלחמה.
רגעי ההמתנה, הפחד, הניסיון לשמוח, העצב – העצב הנוראי שבאבידה של אחד “משלנו”, כולם מתועדים במצלמתו של פלג.
המוות של החבר, שהתרחש מול העיניים של פלג, היה הרגע היחיד בו הוריד את המצלמה, רץ לטפל בפצוע, לא יכול היה לחשוב על צילום.
זהו מבט פנימי ש”זר לא יבין”: האינטימיות, שבחיים המשותפים של קבוצת גברים שנעקרה מחיי היום יום שלהם אל תוך מציאות חדשה, מאיימת, מפחידה, היא המרכיב הבסיסי בתוך התמהיל הזה של צילומיו של פלג.
הקירבה הבלתי אמצעית אל האנשים באה לידי ביטוי בצילומי התקריב, באנשים העייפים, הישנים, הדרוכים, באלה שמישירים מבט אל המצלמה, מחייכים, מאפשרים לפלג לחדור את מסך הגבריות הקשוחה ולהביא את האנשים באשר הם, אל קידמת הפריים.
