טלי הזמינה, שאני אסרב?
אז הנה החמישיה שלי:
· אני ביישנית. רוב הזמן אנשים מפרשים את זה כסנוביות, ואני לא מתקנת אותם. ביישנות אצלי מגיעה ביחד עם פחד במה, מה שגרם לי להפסיק לשיר ולהפסיק לחלום על להיות רקדנית.
· לא ידעתי שהייתה שואה עד גיל 12. שנה לאחר שעליתי לארץ, לקראת יום השואה, הלכתי עם הכיתה שלי להצגה על אנה פרנק. הייתי מזועזעת. לא שמעתי על זה בבית (כל המשפחה שלי ברחה מאירופה לפני מלחמת העולם הראשונה), לא בבית ספר (בארגנטינה לומדים הסטוריה שלא קשורה לגילוי אמריקה ולארגנטינה רק בתיכון). במשך חצי שנה חקרתי, למדתי, כתבתי, גזרתי והדבקתי. עשיתי “דוקטורט” על השואה. גם ההורים שלי היו בהלם.
· אני סובלת סבל פיזי ונפשי כשהבית שלי לא מסודר ונקי. יש כאלה (המשפחה שלי) שחושבים שאני “חולת ניקיון”. זה נראה לי פחות פתולוגי מלחיות בלכלוך.
· אני אוהבת לבשל, במיוחד כשמשהו מטריד אותי או עצוב לי או מעצבן לי. אני אוספת מתכונים באופן די כפייתי, אבל מעולם לא בישלתי משהו לפי הוראות מדוייקות של מתכון.
· אני מתגעגעת. לאנשים שאינם, לאנשים רחוקים, לאנשים שהיו קרובים והתרחקו, לבואנוס איירס, לכל טיול שעשיתי בחו”ל (חוץ מאיסטנבול, שממש לא אהבתי), לילדים שלי כשהיו תינוקות, לארוחות ערב של יום שישי בקיבוץ, למסיבות הריקודים, לקור, לחום, לילדה שהייתי.
אני מחזירה את הלפיד לטלי. (נו, טלי!!)
