אינטימיות מושלמת

לילי אלמוג צילמה נזירות במנזרים כרמליטיים בשלושה מקומות שונים: חיפה, בית לחם, ומרילנד.

הנזירות מקדישות את חייהן לדת. הן לומדות, מתפללות. חיות בצניעות, בצמצום, בתוך כותלי המנזר.

הצילומים של אלמוג משקפים את החיים השקטים, המוקדשים למטרה אחת בלבד: לעבוד את אלוהים, לאהוב אותו, לכבד אותו.

טקס החתונה עם ישו הוא הרגע החשוב ביותר בחיי הנזירות הללו, רגע בו הן בוחרות לעצמן צלב משלהן, שילווה אותן בכל חייהן. אקט זה מסמל, מרכז ומתמצת את חיי הנזירה: ישו הוא מושא אהבתן, אהבתן היא רוחנית בלבד, אין בה שמץ של רגש ארצי-גופני.

אנחנו לא יודעים – לא מהתמונות ולא ממידע על הנזירות (אפילו אתר יש להן)– אם יש בהן תשוקות רוחניות או גופניות אחרות, מאשר אלה המכוונות לישו.

אורח החיים הזה, המתנזר, שמתעלם מהתשוקות הגופניות, מצרכים של קשרים רומנטיים, מיניים, חברתיים, תמיד משך את סקרנותי.

כילדה, אהבתי להיכנס לכנסיות, להציץ למנזרים, הסתכלתי על הנזירות והנזירים ברחוב. לבושם שונה, מתכסה, מתבדל. הם נראו לי מיוחדים, חידתיים, בעלי סבר פנים חמור במיוחד.

כשהחברה הכי טובה שלי, סילביה, הלכה ללמוד בבית ספר תיכון של נזירות, ניסיתי לדלות ממנה “מידע פנימי” אודות החיים של הנזירות: האם הן באמת מתנזרות? הן לא משוועות למגע אנושי, לאהבה מוחשית, לסיפוק מיני?

אלה שאלות שנותרו פתוחות, כמובן, כי לסילביה לא היו תשובות. או שלא רצתה שיהיו לה.

אהבתי את הניקיון, את המינימליזם בצילום שמצלם מינימליזם, צמצום, צניעות, פשטות.

אהבתי את האוירה המוקפדת, הרצינית, השקטה, הטהורה כמעט, של הצילומים של אלמוג.

השם של העבודה – “אינטימיות מושלמת” – כמו שמות אחרים שאלמוג נותנת לצילומים שלה: “חושבות עליו”, “נוגעת בו”, יש בו רמז לתפיסה הלא נזירית של תשוקות אנושיות.

שאלות על הטבע האנושי, שיש בו תשוקות גופניות שנזירות אלה אינן מכירות או מתעלמות מהן, עולות מהעבודה של אלמוג.

התערוכה מוצגת במוזיאון תל אביב.