Familia

למשפחה היה קשר אינטימי והדוק עם הצילום עוד מתחילת ימיו.

לאחר שג’ורג’ איסטמן המציא את מצלמת קודאק, בשנת 1988, הצילום הפך למדיום המרכזי של ייצוג המשפחה.

בטקסט משנת 1965 “Un art moyen”  כותב הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה, שהפרקטיקה הצילומית קיימת ושורדת, רוב הזמן, בגלל התפקיד המשפחתי שלה. התיעוד המשפחתי מתרכז בעיקר באירועים מיוחדים, הרגעים המשפחתיים הגדולים: חופשות, מפגשים וטקסים משפחתיים. כך, הצילום מתעד את הסטריאוטיפים החברתיים המקובלים: האידיליה המשפחתית, בה כולם מאושרים ו”במקומם” – האבא בראש השולחן, הילדים מסודרים ו”מגוהצים”, כולם מחייכים ומתחבקים, המצוקות והמריבות נדחקות לפינה ואינן באות לידי ביטוי בצילום.

מארק  יאשאייב בחר לצלם את בני משפחתו בחיי היום יום שלהם, כשהם לא חגיגיים, לא תמיד במיטבם. הם יכולים להיות פגיעים, חושפים את רגשותיהם. אלה לא רגעים מיוחדים של המשפחה, במובן החריג שלהם, אלא רגעים אמיתיים, רגעים קטנים, לא מקושטים ולא מיופיפים.

הצילומים של מארק משקפים את ההווי הפרטי של המשפחה, את עובדת היותם מהגרים שלא התאקלמו עד הסוף בנוף הישראלי. הלבוש שלהם, אפילו של הילדים הקטנים, מספר את הסיפור ה”לא ישראלי” שלהם במלוא מובן המילה, כמו גם הרהיטים, הקישוטים והתמונות התלויות על הקירות.

העצב והאכזבה, העייפות ממלחמת הקיום, ניבטים מתוך עיניהם של המבוגרים, לצד שמחת החיים המאופקת של הדור הצעיר יותר.

מארק הוא סטודנט לצילום באקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.

איש יסודי ודייקן, מארק. הוא מצלם במצלמה של פורמט בינוני, פורמט מרובע שהוא חריג יחסית בנוף הצילומי הדיגיטלי, העכשווי. הוא מסרב לזנוח את המצלמה האנלוגית לטובת הנוחות של הדיגיטלית, מוקיר ומכיר את האיכויות של הסרט הישן והטוב, את החומריות של הנייר המודפס, זה שאפשר לחוש בו את מגע היד, על המאמץ וההשקעה שזה דורש – בשונה מהמיידיות של הצילום הדיגיטלי.

ואלה לא דברים שאני כותבת באופן ביקורתי לכיוון זה או אחר. יש למארק תפיסה רומנטית וגם מושכלת של הצילום, לא מתפשרת על האיכות ועל עבודת הכפיים.

מעבר לעניין הטכני – שהוא לא רק טכני אלא גם אידיאולוגי, כמובן, העבודה של מארק באה מתוך מחשבה עמוקה, בדיקה, ידע של תולדות הצילום.

הפריימים של מארק מוקפדים, הן מבחינת הנושאים והן מבחינת הקומפוזיציה, הצבע, התנועה והסטטיות של האובייקטים שלו במרחב התמונות.

העבודה שלו היא אינטימית, ההתבוננות בבני משפחתו באה מתוך אהבה ומתוך מודעות, שלא יכולה להיות אובייקטיבית וגם לא רוצה להיות כזו.

בהחלט גוף עבודה מעניין, של סטודנט לצילום בשל מאוד, עם המון כבוד והערכה לצילום. זה לא ברור מאליו, שכן ההצפה של דימויים צילומיים שאנחנו חשופים אליהם היא גדולה, ולא תמיד יש מאחוריה מחשבה או כוונה.

האתר של מארק