המילה הזו, הביטאט, חובקת בתוכה את החיים בכל ההיבטים שלה: הכוונה לא ל”בית” במובן של בית עם ארבע קירות, אלא לסביבת חיים שלמה, סך הכל כל המרכיבים של כל הסביבה בה בני אדם, חיות, צמחים, חיים.
צילומי הנוף של דנה לוי יפים מאוד. יש בהם משהו שקט, נעים לעין, הן מבחינת הקומפוזיציה הפתוחה, הפרוסה לרוחב, והן מבחינת הצבעוניות הרכה, החמה, הנעימה.
מבט קרוב יותר מגלה עולם ריק, עקר, בו בני אדם היו ואינם עוד. עקבות החיים ניכרות בצילומים, אבל אלה חיים לא שלמים, כמו החיים עזבו בפתאומיות ובבהלה את המקום, מסיבה טראומטית כלשהי.
הדואליות הזו – מצד אחד פתיחות ונעימות, מצד שני מועקה סטטית חסרת חיים, יוצרת סוג של מתח מעניין, מסקרן, בצילומי הנוף של דנה לוי.
Dana Levy Desert Houses, 2007 ©
ממול, צילומים דחוסים, עמוסים, של מוזיאוני טבע. חדרים-חדרים של ארונות זכוכית עם מדפים רבים בהם מוצגים פוחלצים של חיות. שוב, הנוכחות האנשוית רק מותירה כאן את עקבותיה. תחושת המוות מוחשית ודואלית: החיות מתות, אך הן משומרות ונראות כמו שנראו בחיים. אך בלי החיים עצמם.
Dana Levy FISH, 2007 ©
התחושה הכללית בשני מקבצי הצילומים, המוצגים אחד מול השני בגלריה רחבת ידיים (ומדהימה בפני עצמה) היא תחושה עצובה, של חיים שהיו ואינם, של מנוסה מפני המוות, השממון, הריק. תחושה של סוף מוחלט, שאין ממנו חזרה, שאין בו תקווה.
העטיפה היפה, הנעימה, החמה, רק מדגישה ומחזקת את התחושות הללו. היא מזמינה אותנו להסתכל, לבדוק, להתקרב, לשקוע בתוך האשליה. ואז היא בועטת לנו בפנים, בבטן. אם הצילומים היו פחות אסטטים, יותר בוטים, מכוערים, מצולמים “רע”, התוצאה הרגשית הייתה שונה לגמרי.
גם לצד הטכני יש חשיבות בפני עצמו. דנה לוי בוראת עולם מפיסות מציאות שהיא מחברת, בוירטואוזיות סיזיפית, לכדי עולם חדש, שלא קיים “כמו שהוא” במציאות. הטכניקה מקבלת משנה תוקף מכיוון שהיא מעוגנת באמירה, במה שדנה לוי רומזת-אומרת, ברגשות שהיא מעוררת. ידיעתו של הצופה את הטכניקה – לא בגלל הטכניקה עצמה – חשובה כאן עד מאוד.
הצופה מודע לכך שהוא רואה עולם שנברא בקפידה, פיסות-פיסות מציאות שמחוברות לכדי שלמות אחת.
אחת ה”בעיות” המרכזיות של הצילום היא שהוא אמור לשקף מציאות. שהרי המצלמה קולטת-רושמת את מה שהיא רואה. השינוי של המציאות על ידי הצלם קשה לתפיסה, תמיד מול צילום אנשים ישאלו: איפה זה צולם?
הצילומים של דנה לוי דנים גם בסוגיה הזו – שכן על פניו הם נראים כל אחד כצילום אחד, משקף מציאות קיימת. והרי הם לא.
התערוכה מוצגת בגלריה טבי דרזדנר, רח’ אחוה 24, תל אביב
האתר של דנה לוי
