במוזיאון תל אביב מוצגת כעת תערוכה קבוצתית בשם “קולות ומראות“.
בתערוכה מוצגות עבודות וידיאו וסאונד של אמנים אירופאים שנעשו בעשור האחרון.
התערוכה מוצגת לרגל מלאות 100 שנה לעיר תל אביב במסגרת פסטיבל contempo – פסטיבל תל אביב בינלאומי למוסיקה עכשווית ווידיאו ארט.
“הוידיאו פונה אל הגוף ולא אל המוח; הצופה מתרגם מחוות ומראות שהוא רואה על המסך לתגובה תת שרירית של מתח והרפיה. מסכי הוידיאו הופכים את הדמיוני למציאות שלהם, ואמני הוידיאו משתמשים בהתניות כאלה והופכים אותן לאמצעי ההבעה האמנותית של ימינו. ….” דה קרקהובה, מתוך אתר contempo |
אני מבקרת הרבה בתערוכות אמנות,בחללי תצוגה שונים, ובהרבה מאוד תערוכות יש עבודות וידיאו, לצד ציור ופיסול וצילום, כחלק ממיצבים או כמדיה עיקרית. מחלקן אני לא יכולה להנות, אני פשוט לא יכולה לראות אותן. והסיבה היא לא הטעם שלי באמנות. הסיבה היא תופעה בשם rainbow effect.
בתערוכה “קולות ומראות” יכולתי לראות מעט מאוד עבודות ואז החלטתי לכתוב את הרשימה הזו.
מה זה בעצם rainbow effect?
כשמסתכלים על סרט וידיאו, שמוקרן במקרן (כלומר לא על מסך פלזמה), בנוסף לדימויים על המסך, אנשים שרגישים לאפקט הזה רואים את שלושת הצבעים שמרכיבים את התמונה (RGB – כלומר אדום, ירוק וכחול) מרצדים על המסך, בצדדים, בחלל).
ראיתי את זה בפעם הראשונה כשרצינו לקנות מקרן. הלכנו לתצוגה של קולנוע ביתי, היו שם חדרים חשוכים, בכל חדר מסך ומקרן מסוג אחר. עברנו מחדר לחדר, הסתכלנו כמה דקות על איכות התמונה, ואני חשבתי שירדתי לגמרי מהפסים. הצבעים השתוללו מול העיניים שלי, והראש שלי התחיל לכאוב. מאוד.
בדקנו קצת את הנושא, והסתבר שאחוז קטן מאוד של אנשים חווים את התופעה הזו, היא מתרחשת רק עם מקרנים DLP, את ההסבר הטכני המורחב והמלומד יותר אפשר לקרוא כאן.
עם רכישת המקרן הסתדרנו, אבל זה כמובן לא עזר לי בביקוריי בתערוכות. אני תמיד מנסה, עד שממש מתחיל לכאוב לי הראש (שזה די מהר) ובורחת החוצה מתוסכלת.
בתערוכה במוזיאון הייתה עבודה אחת שמאוד אהבתי, מיצב בשם TOMB של האמנית Natasa Procenc שמציבה בתוך חדר אבנים על הרצפה, שעליהן מוקרנת תמונה של עצים ואנשים שזזים ובניצב להן וידיאו של אנשים-צללים חולפים על רקע חלון שמשקיף על עיר.
המיצב מעביר תחושה מדוייקת של חיים בתוך המוות, או מוות בתוך החיים, תלוי מאיזה צד מסתכלים על העבודה…
TOMB © Natasa Procenc
אני בטוחה שיש עוד עבודות מעניינות בתערוכה, שכאמור לא ממש הצלחתי לראות…