קצת פרגון על הבוקר…
לפני 4 שנים למדתי במשך שנה לימודי מגדר בבית ברל.
חשבתי ללמוד שם 3 שנים שבסופן יהיה לי תואר BA, הייתה לי פנטזיה כזו, שאני אעשה קריירה אוניברסיטאית.
אבל לא.
במהלך השנה הבנתי שהתיאוריה היא נפלאה, אבל בשבילי – היא לא העיקר.
והיו עוד סיבות. קיצוניות, מכל סוג שהוא, לא מדברת אליי.
אז עזבתי.
למדתי הרבה דברים מעניינים באותה שנה. אחד הדברים הנפלאים שלמדתי – שאני אוהבת חברתן של נשים. כלומר, תמיד היו לי חברות טובות ואפילו טובות מאוד–מאוד. אבל בשנה ההיא הבנתי כמה חזק ועמוק החיבור שלי לנשים.
והכרתי בשנה הזו הרבה נשים מעניינות.
אחת מהן היא נאוה בן יקיר, שהגשימה (עוד) חלום ופתחה בית קפה מקסים בתל אביב.
הצצה אל השדרה
למקום קוראים ניקו, על שם ניקו מהוולווט, ואין, ממש אין על הקינוחים שלה (בן זוגי שאל אם אפשר להתחתן עם האו לה שוקולד, נראה לי שזו הפעם הראשונה בחיינו המשותפים שהוא שוקל להחליף אותי…)
בשבתות מנגנים שם הרכבים מוזיקליים והשמחה רבה.
על המרפסת בבית הקפה: רביד כחלני (שירה), רע בר נס (תופים), שי חמני (בס), מרק קקון (גיטרה )
