Traveling Dream

המסע של אנג’לה בייקון קידוול אל התת מודע שלה עובר דרך הניסיון שלה להבין איך הוא מייצר חלומות.

בצילומים שלה יש חומרי–מציאות, שלעיתים חודרים אל תוך החלומות כמו שהם, לעיתים הם לובשים צורות אחרות.

אנג‘לה עוסקת בעבודה זו, כמו סוזן ברנסטיין, (עליה כתבתי לא מזמן), וכמובן כמו יוצרים רבים אחרים, בנושא החלום.

בשונה מסוזן, שבונה מצלמות, אנג‘לה מצלמת במצלמה “רגילה“. האפקט החלומי מושג אך ורק באמצעות טכניקות צילומיות (ההעמדה של הדמויות, הקומפוזיציה, הזוית הצילומית).

אנג‘לה אוספת פיסות מציאות שימצאו את דרכן אל חלומותיה. היא עושה מסע מעגלי: מהמציאות אל החלום וממנו חזרה אל המציאות.

כל צילום בסידרה הזו מספר סיפור, שאינו מכיל את כל הסיפור, אלא רק רמזים שלו. בדומה לתת מודע, שלוקח פרט אחד מהמציאות ובונה מסביבו סיפור שלם, לרוב לא קשור לפרט המקורי, לפעמים הפרט אקראי, לפעמים הוא מאירוע שהתרחש באותו יום, לפעמים מהעבר הרחוק.

צילומיה של אנג‘לה הם בהרבה מובנים צילומים “פתוחים” – גם מבחינת הנושא וגם מבחינת הקומפוזיציות שלהם. כך, הצופה מוזמן להטעין את מה שהוא רואה בסיפורים הפרטיים שלו: למצוא להם התחלה, אמצע וסוף שמתאימים לו.