אני יכולה להיזכר באין ספור רגעים מרגשים. אישיים – פרטיים, כמובן, שהרי יש לי שלוש אהבות גדולות, אחת “מצאתי” ושניים יצרתי (יחד עם זה שמצאתי…) ולכל אהבה כזו יש את הרגע המיוחד המרגש הזה, שבו מצאתי, גיליתי, יצרתי, הולדתי.
ו… תרבותיים? שאלה יפה. ומאתגרת. אני חופרת בזיכרון שלי, ויש כל כך הרבה…
אבל רוני ביקשה יפה, איך אני יכולה לסרב?
אז חשבתי על רגעים כאלה, שהיו מרגשים כשהם התרחשו, ושעדיין יש להם מקום מרגש בחיים שלי, לא רק כזיכרון.
*
הייתי בת 6-7 כש– holiday on ice הגיעו להופעות ספורות בבואנוס איירס.
לצד הפרסום על הלהקה ומועדי ההופעות הופיעה בעיתון מודעה על תחרות ציור שהפרס הראשון – 2 כרטיסים בחינם בשורה הראשונה להופעת הבכורה של הלהקה.
ואני – שכל כך אהבתי רקדניות, וכל כך אהבתי לצייר, זכיתי במקום הראשון!!
זו הייתה זכיה כפולה: גם 2 כרטיסים למופע שמאוד רציתי לראות וגם אישור של אנשים שלא היו בני משפחה שאכן אני מציירת יפה.
אני זוכרת שציירתי רקדנית, צבעתי מאוד יפה וקישטתי בנצנצים, שבטח עלו כמו כרטיס למופע (זה היה חדש ונדיר בשנות ה– 70)
ואז הגיע יום המופע, וישבתי מלאת התרגשות ליד אבא שלי, כל כל קרוב לבמה שהרקדנים התיזו עלינו טיפות קפואות.
* *
בגיל 11 עליתי לארץ. כלמר, ההורים שלי הודיעו לי שאנחנו עולים לארץ. זה היה די מפתיע, כי לא קיבלתי חינוך יהודי, בטח לא ציוני. ובכל זאת, אני זוכרת את ההתרגשות המטורפת, ממש נחנקתי מדמעות, כשנסענו בפעם הראשונה לבקר בירושלים. שם הרגשתי שאני שייכת למקום הזה, את הדם היהודי זורם בי. קצת התביישתי ולא הבנתי את ההתרגשות הענקית הזו כי לא ידעתי כמעט כלום על יהדות ועל ישראל, אבל הרגשתי, שם, ליד הכותל, את הרגשת השייכות הזו.
* * *
ואחרון–חביב, ז’ואן מנואל סראט, שאין לי מספיק מילים כדי להסביר עד כמה הוא חלק ממני, מהילדות וההתבגרות, אבל גם מהיום, הגיע להופיע בארץ כשדור היה תינוק ממש ממש קטן. כל ההופעה בכיתי. שרתי ובכיתי. כמעט כל שיר שלו מרגש אותי עד דמעות, אבל בהופעה הזו שהייתה ב– 1984 הוא שר שיר שמדבר על ילדים, מתוך האלבום החדש שהוציא באותה שנה.
וזה היה רגע של שיא מרגש, כל כך מרגש בתוך כל הסיטואציה המרגשת גם כך.
Esos locos bajitos – Joan Manuel Serrat
“המשוגעים הנמוכים האלה” – ז‘ואן מנואל סארט
אני מעבירה את הלפיד לשלומית לוי, יולי כהן, טלי לטוביטצקי ויערה חוצן.
