לחיות עם האויב

“As a woman I know my rights. Fighting for them is my responsibility”  (Donna Ferrato)

בזמן שדונה פראטו התחילה את הקריירה שלה כצלמת, ברחובות פאריז, נתקלה בבעל מסומם שבהתקף זעם הכה את אשתו בברוטליות.

ההלם של דונה היה גדול, בעיקר לנוכח העובדה, שעד לאותו רגע, היא חשבה, כמו רבים מאיתנו, שהסכנות שאורבות לנשים מקורן בזרים, ולא באלה החיים איתן תחת אותה קורת גג.

דונה תיעדה במצלמתה את האירוע. עיניה נפקחו אל מציאות שלא הכירה והחליטה להשתמש במצלמתה כדי להבין איך נשים שורדות את הפגיעה ומה מניע גברים מסויימים להכות נשים.

במשך למעלה מ- 10 שנים ביקרה דונה במקלטים לנשים מוכות, בתי סוהר, התגוררה בבתים של משפחות ותיעדה את ההתפרצויות האלימות, התלוותה לשוטרים שהגיעו לבתים לאסור את המכים.

כשצלם נמצא בזירת אירוע דרמטי, בו קיימת פגיעה בחיים, תמיד עולה השאלה – גם אם לאלפית השניה – מה לעשות, לעזור לנפגע או לתעד את האירוע. זוהי שאלה מוסרית -אנושית, ואין תשובה אחת אחידה שמתאימה לכל אירוע.

אבל,

ללא ספק, התיעוד החברתי הוא חשוב, הוא מעלה מודעות, הוא מביא לתוך השיח הציבורי נושאים שלולא היו מצולמים – הם היו בלתי נראים, לא קיימים.

הנוכחות של הצלמת בתוך זירת האירוע הכה דרמטי, מנכיחה את המעשה, רושמת והופכת אותו לאמיתי, לאירוע שאפשר לדון בו, למעשה שאפשר לבקר אותו. גם עבור האנשים שקשורים ישירות לאירוע וגם עבור לציבור הצופים בצילומים.

אי אפשר להשאר אדיש נוכח האלימות, אי הצדק, הזוועה והאימה שבצילומים האלה.

פרסום הצילומים של דונה פראטו אכן עשו שינוי בתפיסה ואף בחקיקה.

דונה הקימה עמותה – Domestic Abuse Awareness , שמטרתה לחשוף ולעקור את האלימות בתוך המשפחה.

העמותה פועלת בארצות הברית, קנדה וארצות רבות בעולם.