מרסדס סוסה הייתה זמרת ענקית, עם איכויות קוליות נדירות.
היא הייתה סמל לדרך, לחופש, לאהבת אדם באשר הוא, ללא הבדל בדת, גזע, צבע או מין.
תקופה ארוכה אסור היה לשמוע ולהשמיע אותה בארגנטינה החשוכה של הגנרלים.
היא הייתה אהובה על מבוגרים ועל צעירים. היא שרה על אהבה ועל פוליטיקה באותה עוצמה, באותה תשוקה, כמעט עד יום מותה.
מעציב לחשוב שהיא איננה.
יש הרבה שירים מרגשים ויפים ש”לה נגרה” (“השחורה”) שרה.
מקבץ קטן של האהובים עליי.
מרסדס סוסה שרה עם צ’רלי גרסיה, אחד מטובי המוזיקאים הארגנטינאים – שיר מדהים ואהוב עליי במיוחד, inconsciente colectivo (תת מודע קולקטיבי)
מרסדס סוסה ופיטו פאז – עוד מוזיקאי ענק – yo vengo a ofrecer mi corazon (אני בא להציע את לבי)
אחד השירים האהובים עליי (אני ממש לא יכולה לשמוע אותו בלי להתייפח) בביצוע מדהים של מרסדס סוסה – alfonsina y el mar (אלפונסינה והים, על המשוררת אלפונסינה סטורני, שהתאבדה בים)
imagine האלמותי, גם אחינועם ניני (עוד זמרת אהובה עליי במיוחד) גם מרסדס סוסה על אותה במה, (אבל לא רק).
תודה, מרסדס, על החיים, על השירה, על כל היופי שנתת לנו.
