יורם קופרמינץ הוא איש יצירתי, מקורי, רגיש, מוכשר, שחי ונושם אמנות. לא עולה בדעתי תיאור מדוייק יותר של המושג הזה, אמן.
קופרמינץ מנהל את הבלוג שלו ברשימות – “מצב נפשי” כבר הרבה מאוד שנים.
הוא יודע לכתוב, הוא יודע לצייר, הוא יודע לצלם, והוא מבין תקשורת וירטואלית מהי.
הוא הגה פרוייקט אמנותי גאוני. פעמים ספורות השתמשתי במילה הזו – גאוני – ביחס לעבודת אמנות. אבל אני לא יודעת להגדיר את הפרוייקט הזה אחרת.
קופרמינץ ארז 30 חבילות של ציורים שלו בגדלים שונים, בכל חבילה 25 ציורים ואת כל החבילות הוא מסר למישהו שהטמין אותן באדמה, בעטיפות פלסטיק, באיזורים שונים בחוף. ה”מטמין” גם הכין מפה של המקומות בהם הוטמנו החבילות. המפה נשלחה לכתובת אקראית בגרמניה.
המכתב חזר אל השולח, יורם קופרמינץ, ובתוכו המפה. חבילה אחת נשלפה מאזור ג’סר א-זרקא. קופרמינץ הודיע שהוא מוכן להחליף את הציורים תמורת דבר מה שווה ערך מלבד כסף.
כל שלב בפרוייקט הזה התנהל בפייסבוק. קופרמינץ סיפר את מה שהוא עושה בשורת הסטטוס שלו. הוא גם הסביר לכל מי שדאג שעבודותיו יושמדו או תהה לגבי המניעים שלו:
עברתי גלריה, אני מציג באתר שלי כבר שנים. זה שעולם האמנות לא רואה ברשת מקום
תצוגה זה בעיה שלו, לא שלי. אני יוצר הרבה יותר ממרבית אמני ישראל. ….
זה לא ג’ננה, צעד מאוד מחושב.
קופרמינץ העלה 25 ציורים לעמוד הפייסבוק שלו. כל הציורים הוחלפו במהירות הבזק.
ביום שישי האחרון הוצגו כל הציורים בגלריה חנינא. ליד כל ציור נתלה צילום מסך של עמוד הפייסבוק בו הוצג הציור במקור יחד עם ההתכתבות עם מי שהציע להחליף את הציור.
צילום: אליסיה שחף
צילום: אליסיה שחף
צילום: אליסיה שחף
אלה שזכו בציור הגיעו לגלריה, הורידו את הציור מהקיר ולקחו אותו אל ביתם, מחוייכים ומאושרים.
התערוכה ברשת נמשכת, היא תימשך כל עוד קופרמינץ יחליט שהיא תימשך.
הפתיחה והסגירה של התערוכה בגלריה התחברו לאירוע אחד, בצהרי יום שישי שמשי., במשך כמה שעות טובות אנשים באו, דיברו, שמעו מוזיקה, שתו קצת, אכלו קצת, הצטלמו, התחבקו והתנשקו.
אמרתי ליורם שאני מקנאה במי שהולך הביתה עם ציור שלו. התלוננתי על כך שפספסתי את כל הפרוייקט הזה, כי אני לא מבלה מספיק זמן ברשת.
התשובה של קופרמינץ הייתה שתהיה עוד הזדמנות, ושכדאי לי לבלות יותר ברשת. “החיים הם שם”.
צילום: אליסיה שחף
פורסם ב“במחשבה שניה”
