שמי אסנת והתשוקה שלי להצטלם נוצרה באופן בלתי מודע כנראה כדי לנסות “לצוד” משהו מן האני הפנימי שלי, לבדוק האם המצלמה והאוחזת בה מסוגלות לראות מבעד לעדשת המצלמה ולתלבושת תחושה, רגש רפרוף מחשבות נסתרות או כל דבר אחר שיעזרו לי בחיפוש אחר תובנות ממקום שונה ולא שיגרתי ובנוסף להיות חלק מפרויקט מעניין ומסקרן ולו רק לכמה שעות, לקבל את מלוא תשומת הלב והרגישות ולחוות. זו הייתה ההרגשה .
ניגשתי לעניין בהתלהבות. יום לפני הצילומים מדדתי שמלות רבות עד שהחלטתי איזה מהן אני לוקחת איתי הוספתי נעליים תיקים כפפות וכובע ויצאתי לדרך.
הצטלמתי בשלושה אתרים כשאני מחליפה תלבושות בשטח ובאוטו שלי שהפך לחדר הלבשה לרגע ללא שום מבוכה הודות לשיח ולקשר עם אליסיה שנתנה לי תחושה של חברה טובה או אפילו אחות.
ההשראה שבאה מ”נשים קטנות” הזכירה לי ימים רחוקים בהם מדדתי את בגדי אמי בכל הזדמנות שהיא נעדרה מן הבית. הבגדים נראו לי אז כל כך נשיים ובלתי מושגים עבורי ורציתי כבר לגדול לתוכם.
היום אני רוצה לעצור את הזמן וכמהה לילדות אבודה שהייתה ואיננה עוד
