כשדורית פנתה אליי היא כתבה לי, שמוזר לה לחשוב על עצמה כמי שתבזבז שעתיים מהזמן היקר שיכול לשמש לכלכך הרבה דברים אחרים, בשביל להצטלם. בשביל משהו שלא עוזר לאף אחד…. ובכל זאת קבענו יום ושעה.
היא הגיעה, בהתחלה הייתה עדיין קצת מסוייגת ודי מהר השתחררה והתחילה להנות. אחרי שהיא קיבלה את הצילומים היא כתבה לי:
“בוקר אחד התעוררתי מעט נוגה. או…בעצם… בוקר פנוי אחד התעוררתי מעט נוגה. ואי שם ברחבי הרשת הבהבה לה ההזמנה שלך, אליסיה, להגיע אלייך, אל הסטודיו שלך, ולפגוש שם מישהי שאני מכירה מאוד טוב (אותי :-)) אבל באופן קצת שונה ואחר. ההזמנה שלך פגשה את הלב שלי, כי לו הייתי חושבת בהגיון באותם הרגעים נדמה לי שלא הייתי נענית להזמנה ההיא. הגעתי, ואני בכוונה לא מתאמצת למצוא מילים לחוויה שלי איתך, מפני שנעים לי ומתאים לי להשאיר את החוויה הזו ללא מילים. אלו היו שעתיים אינטימיות ומשחררות וזה התאפשר בזכותך. בזכות המבט המחבק והמאפשר שלך. תודה אליסיה יקרה מאוד. עכשיו אני שוקלת להצפין את השלל באיזשהוא ארון, ולמצוא אותו שוב בעוד הרבה שנים.. :)”
ואני אומרת, איך אני אוהבת את העבודה שלי !
