ההורים שלי גידלו אותי כמו שמגדלים נסיכות. ולא רק הם, אלא כל המשפחה המורחבת: הייתי הנכדה הראשונה, והנינה הראשונה, והאחיינית הראשונה.
כל מה שרציתי – קיבלתי, לפעמים לפני שביקשתי, לפעמים על חשבון דברים מאוד חשובים. למשל, ההורים שלי שלחו אותי ללמוד בבית ספר פרטי אבל לא היה להם כסף לשכר דירה, אז גרנו בבית של הסבים תקופה ארוכה.
הם חשבו שאני מושלמת. הכי יפה, הכי חכמה.
זה מקסים שאוהבים ומעריכים אותך כל כך בתוך המשפחה.
לעומת זאת, בחוץ …
הדימויים שמקיפים ומציפים אותי מכל עבר לא נראים כמוני. בקולנוע, באופנה, במגזינים, לנשים יש גוף “מושלם“, נטול שומנים מיותרים, הן גבוהות, רזות, עם עור מושלם ושיער מושלם ובטן שטוחה ושדיים עגולים וזקורים. אלה דימויים שמאלצים אותי לערוך בדיקה ושיפוט קפדניים, לפרק ולמיין את הגוף לאזורים טובים ולא טובים.
אבל כשאני מפנה את העיניים אל הנשים שבסביבה הקרובה והרחוקה שלי – אני רואה אותן שונות שנות אור מהדימויים האלה.
העור לא תמיד חלק, השדיים לא תמיד עגולים וזקורים, הבטן לא תמיד שטוחה. נשים אמיתיות מגיעות בכל מיני גדלים וצורות.
רק,
שזה מין סוד גלוי כזה. יש אידיאל חברתי, תכתיב לאיך אישה אמורה להראות. ויש את המציאות.
לא הגיוני, שכך יתנהלו החיים שלי.
ואיך אני בוחרת לבדוק את כל השאלות האלה, את כל המחשבות האלה?
אני מצלמת.
דרך הצילום אני מנסה לגלות את הסוד הזה, סוד שהוא כל כך גלוי שאף אחת לא רואה אותו.
אז,
אני יודעת, שאני לא יכולה לשנות את העולם.
אבל,
אני יכולה להעמיד בפני נשים את מראת המצלמה שלי, להראות להן כמה הן יפות כשהן–הן כמו שהן.
הצילום משמש כהוכחה, תזכורת ברגעים של חוסר ביטחון מול דימוי “מושלם” זה או אחר.
מול הצילום של עצמי אני תמיד אזכיר לעצמי שאין כל צורך לשנות או להשתנות. שאני שלמה כמו שאני. שלמה עם היופי שלי, בלי לפרק, בלי למיין, לקצץ ולשפוט, בלי לחפש את החולשות והמגרעות, כי הן תמיד זמינות, הן תמיד יקראו לי.
אז למה לצלם נשים אחרות? הרי יכולתי לצלם רק את עצמי.
כי אני מאמינה בכוח של האמנות, בכוחו של הצילום, להשפיע.
כי אני רוצה שכל אישה, וכמה שיותר נשים, תחווה את החוויה הזו, את המפגש שלה עם עצמה מול המצלמה שלי. שבמפגש הזה היא תרשה לעצמה להיות היא, לקלף את כל מה שמיותר ולהתבונן לעצמה בעיניים, שלמה כמו שהיא.
וגם,
כי בכל פעם שאני מצלמת אישה, כל אישה, אני גם מצלמת את עצמי.
כך,
אני מזכירה לעצמי כל פעם מחדש. ש“שלמה” זו המילה. שכשההורים והסבים שלי אמרו לי שאני מושלמת, הם התכוונו לזה שאני מושלמת כמו שאני. לא כמו הפרסומות ולא כמו כוכבות הקולנוע.
וכך,
אני יכולה להמשיך ולהזכיר לנשים אחרות.
