זה גדול עליי – אור פישר

מאז שלמדתי לקרוא ועד היום אני קוראת הכל. שלטים ברחוב, תווים של בגדים, כתוביות בסרטים.
וספרים. המון ספרים.
לכן, אני כל כך מתרגשת כשמבקשים ממני דימוי לספר.
היו כאלה שהזמינו וצילמתי במיוחד, היו כאלה שהסופר/ת או ההוצאה פנו אליי וביקשו דימוי שראו אצלי בתערוכה, או באתר, או במדיה חברתית כלשהי.
כשאור פישר פנתה אליי וסיפרה לי על מה היא כתבה, התרגשתי עוד יותר.
אור כותבת את הלב שלה בספר הזה. בלי מחיצות, בלי ברקסים. היא מדברת על מחלת הנפש שלה, על האשפוזים החוזרים.
היא הגיעה אליי כדי להתייעץ איתי, איזה דימוי מתאים שיהיה על הכריכה של הספר.
דיברנו קצת, היא הראתה לי איור שחשבה שאולי יתאים.
דיברנו עוד קצת והצעתי לה לחשוב על כיוונים אחרים.
הפנתי אותה לאתר שלי, שתראה אם היא מתחברת לשפה שלי.
אחרי כמה ימים היא חזרה אליי, אמרה לי שמאוד אהבה את הצילומים שלי, בעיקר את הסידרה casa tomada, וצירפה דימוי אחד שאהבה במיוחד.
אפשר אותו?
שמחתי כל כך שדווקא את זה היא אהבה, והגיעה אליו בעצמה. ידעתי שהסידרה הזו תתאים לספר שלה. אולי אפילו ידעתי שהצילום הספציפי הזה יתאים. אבל לא רציתי להציע. רציתי שהיא תבחר לבד. שתרגיש מה מתאים לה.
פגשתי אותה פנים אל פנים בפעם הראשונה כשהיא הביאה לי עותק מהספר.
רק אז סיפרתי לה את החיבור האישי, המאוד עמוק לתכנים שלה.
אמרתי לה, שאני מכירה את המחלקה הסגורה בבית חולים לחולי נפש מבפנים.
היא הייתה מופתעת.
אמא שלי, הסברתי.
גם עליה זה היה גדול, העולם הזה.