״פרפרים זה מעולה״ אמרה אליסיה.
אז איך מתכוננים לחוויה שאף פעם לא עברת, לחוויה שאינה נשארת בגדר האישי ואמורה להעצים אותך, לרגש אותך, לחשוף אותך? המון התלבטויות ומחקר מקדים ומדוקדק (טוב נו…אחרי מיליון שנים של כתיבת דוקטורט אני חייה את חיי על-פי שאלות-שיטות-מסקנות) התייעצתי עם אליסיה.
בתשובתה הכל התבהר. כי כזו היא, אליסיה בארץ הפלאות, וזו היתה תשובתה:
״אני ממליצה לחשוב על מה את רוצה לקבל מהסשן הזה, קודם כל לעצמך.
מה היית רוצה שיקרה, איך היית רוצה להיראות ומה את רוצה לשדר למי שיראה את התמונות״.
מדויק ופשוט בעוצמתו.
כך פיניתי את כל הזמן שצריך ואיתו כל רגשי האשמה, רגעי המבוכה ואינסוף תירוצים מעולים והגעתי לסטודיו של אליסיה שחף בכפר סבא, לשעתיים מטורפות (אין מילה אחרת. חיפשתי) שסופן ב-220 תמונות (!) מתוכן בחרתי לחשוף כאן בודדות, נטולות מסננים או מסכות, פן או נעליים.
אליסיה, סופר מוכשרת ששרדה אותי ואת מזל המאזניים שבי, הצליחה לתפוס את תמצית ה״אני״ במבט בתמונה, ותרגמה את זה לאאוטינג אישי ויזואלי ואומנותי, כזה שמתורגם כעת כאן למילים ומסייע לי לעכל את החוויה המעצבת הזו. תודה אליסיה מקרב לב על הרגישות והמקצועיות.
