אני מתייחסת לכל סשן צילום כזה כאל סוג של נס.
זה לא מובן מאליו, ילדה שרוצה “בוק” בת מצווה – “לא כמו של כולן” – ככה היא אמרה לי במפגש היכרות שלנו.
ליר, ילדה חכמה, יפה, מוכשרת וממש יודעת מה היא רוצה (ומה לא) הגיעה אליי לסטודיו עם רשימה מסודרת של הצילומים שהיא רוצה לעשות.
עשינו חלוקה – פעם ראשונה ליר לבד בסטודיו, פעם שניה בבית שלה עם המשפחה המורחבת.
מדובר בילדה מאוד יצירתית, שהפתיעה אותי כשהגיעה לסטודיו עם מספר סטים של צבעים שהיא אוהבת במיוחד: בכל סט בגדים תואמים ואביזרים קשורים לעולם הילדות שלה, בצבע המסויים.
כל כך אהבתי את הרעיון שלה, היה סט טורקיז וסט אפור וסט ורוד וסט לבן.
כשהגעתי אליה הביתה חיכתה לי עוד הפתעה משמחת.
הסבתא של ליר פתחה לי את הדלת ומייד זיהיתי פנים מוכרות.
לקח לנו כמה דקות להבין מאיפה אנחנו מכירות – היא השתתפה באחד הקורסים של “צילום בגיל” בו לימדתי צילום קבוצות של ניצולי שואה (פרוייקט מדהים שהיה לי הכבוד להיות חלק ממנו במשך כשלוש שנים)
לליר הייתה רשימה מסודרת של בקשות לצילום, אותן מילאנו אחת אחת.
