כשי. התקשרה לקבוע מועד לצילום, היא רק אמרה, שהיא רוצה לנסות להצטלם בעירום.
ברגע שהיא נכנסה לסטודיו מייד הבנתי שאני עומדת בפני סשן מאוד לא פשוט.
אין דרך קלה להגיד את זה, אז אני פשוט אגיד: אמא שלי נפטרה בגיל 70 אנורקסית. הפרעת האכילה הייתה קיימת אצלה מאז ומעולם, אבל היא הלכה והשתלטה על חייה עם השנים, עד שהכריעה אותה.
י. שהגיעה אליי הייתה אישה בת 60+, נראית מבוגרת בהרבה, מאוד מאוד רזה, עם מבט ריק ושפת גוף נוקשה ועצבנית, מדיפה ריח חזק של סיגריות.
כשראיתי אותה חשבתי, איך אני אומרת לה בעדינות שאני לא מסוגלת להתמודד עם כפילה של אמא שלי?
נבהלתי.
ואז אמרתי לעצמי – זה לא אותו הדבר, האישה הזו מנסה לעשות משהו למען עצמה. וזו גם הזדמנות, אולי, לעשות סוג של תיקון: להיות שותפה בנסיון שלה להתמודד עם המחלה הארורה הזו בדרך אחרת, לא קורבנית ולא אובדנית. משהו שאמא בחיים לא הייתה חושבת אפילו.
השיחה הקצרה שניהלתי עם עצמי הועילה. לשתינו.
קצת דיברנו, אני לא הזכרתי את אמא שלי, היא לא הזכירה את המחלה שלה, ולאט לאט היא קילפה את ההגנות שלה, והחששות שלה, והבגדים נשרו להם יחד איתם.
היא יצאה מהסטודיו הרבה יותר נינוחה, ואפילו הצלחתי לזהות איזה ניצוץ של חיים בעיניים שלה.
שבועיים אחרי שמסרתי לה את הצילומים, היא שלחה לי מכתב ארוך ומרגש בו היא מספרת, שכל יום היא מתבוננת בצילומים, שהיא לא מאמינה שזו היא, כמה היא יפה.
אני כל כך שמחה שלא ויתרתי עליה.
* * *
הזדמנויות לצמיחה נוצרות מתוך הריק.
האם הרחם הוא מקום של ריקנות?
כאשר אישה מכירה בבעיותיה, היא מוכנה להתחיל את ריפויה.
משבר הוא הזדמנות. האישה החכמה מכירה באמת ומוכנה להיות שלמה.
הריפוי מתרחש לאחר הפציעה.
מתוך “הטאו של הנשים”.
