כששואלים אותי אם אני פמיניסטית, אני עונה: שיוויוניסטית.
אני מאמינה שאישה שווה בדיוק כמו גבר. לא פחות ולא יותר.
וכל שנה אני שואלת את עצמי, למה בעצם צריך לחגוג את יום האישה?
השבוע ראיתי (סופסוף) את הסרט “הסופרג’יסטיות” ונזכרתי בסלוגן של סיגריות וירג’יניה סלימס “You’ve come a long way, baby”
אז נכון שעשינו דרך ארוכה. אבל עוד יש לפנינו דרך לא קצרה, כדי שנהיה באמת שוות.
כי עדיין אנחנו מרוויחות פחות מהגברים.
כי אנחנו סובלות מתקיפות מיניות, רובן מידי גברים.
כי עדיין בעולם הרפואה הידע והטיפול ברובו גברי.
כי עדיין אין חלופות ממוסדות לנישואים אזרחיים והעולם הדתי הוא גברי.
כי השפה שלנו היא מגדרית, ועדיין ה”מקובל” הוא גברי. גם כשיש גבר אחד בקבוצה של עשרות נשים.
כי בממשלה יש רוב גברי
כי עדיין יש מקצועות ש”לא ממולצים” לבנות
כי עדיין אומרים עלינו שאנחנו המין החלש
כי מנסים להשתיק אותנו.
יש עוד, אבל מי סופרת.
