בלילה חלמתי על שלי ויובל ומוניקה ואילנה וריבה וויויאן ואריאלה והמורה לאה.
כל הדרך לפגישת המחזור התהפכה לי הבטן.
מי הם האנשים האלה שבמשך שלוש שנים היו כל עולמי? מי הם היום ?
האם שוב אהיה הילדה הקטנה שלא מבינה מילה ממה שאומרים סביבה ?
ואז החיבוקים החמים והנשיקות והזכרונות.
כל הערב ניסיתי להיזכר, לחבר פנים לשם, פנים של עכשיו לפנים של אז.
והייתה שיחה אחת משמעותית במיוחד, בה הסברתי (לעצמי, בעיקר) איך הפרידה הכאיבה עד כדי כך שהייתי חייבת למחוק את כל הזכרונות.
