אני עובדת על אתר חדש, אמרה לי שירלי יובל יאיר, סופרוומן עם קבלות, זקוקה לצילומים חדשים, ואני לא אוהבת להצטלם, כידוע לך.
לפני קצת פחות משנתיים צילמתי אותה בסטודיו עם הבת שלה, רוני.
הפעם בא לי שתצלמי אותי בבית, בקליניקה, אולי קצת בשדה ליד.
דווקא מתאים לי קצת לגוון, לצאת מהסטודיו הנזירי שלי, מהשליטה המוחלטת ברקע ובתאורה אל הלא נודע, בית שלא ביקרתי בו, טבע, תאורה מאתגרת.
האופי של הצילומים ישתנה, ברור לי, וגם לשירלי.
החוויה של הצילומים בסטודיו היא אינטימית, סגורה, סוג של רחם.
דחסתי חצי סטודיו לאוטו ונסעתי אליה, שכונה ירוקה ופסטורלית בהוד השרון.
יצאנו אל השדות, ממש ליד הבית, אל שמש חורפית מסנוורת ושמיים כחולים-כחולים.
בדרך חזרה לבית, שירלי גילתה את הכתובת על הקיר “קצת אהבה לא תזיק”. ואני, שלא מאמינה במקרית (שירלי מתמחה בפסיכולוגיה חיובית) וגם יש לי משיכה עזה לבתים נטושים, עודדתי אותה להצטלם שם.
הקליניקה מאוד מאתגרת מבחינה צילומית, אבל התמודדנו איתה יפה ואפשר לחוש בה את האוירה החמימה והנעימה.
לא פשוט להעביר בסשן צילום אחד את עושר עיסוקיה של שירלי (סופרוומן, אמרתי) – פסיכולוגית, מנגנת, שרה, כותבת ספרי ילדים ועוד ועוד.
ביקשתי ממנה שתשיר לי קצת ונזכרתי בצילום על עטיפה של תקליט שליווה אותי במעבר הבכלל לא פשוט מילדה לנערה.
ממש לפני שנפרדנו (אחרי שהיא האכילה אותי בארוחה ממש ממש טעימה) צילמתי את שירלי בכניסה לבית, עם מסר אופטימי במיוחד, הכי מתאים לה.
