לילית

בשנה הראשנה של הלימודים בקמרה המורה שלי בשיעור ביקורת ודיון היה אייל בן דב.
השיעור הזה היה עבורי אחד המשמעותיים ביותר בתוכנית הלימודים.
קיבלנו תרגילים שהיינו צריכים לבצע ולהציג לביקורת, למדנו לקבל הערות מהמורה ומהתלמידים האחרים, להקשיב.
למדנו להפעיל ביקורת על העבודה שלנו ועל עבודה של אחרים.

אחד התרגילים שאני זוכרת במיוחד היה בנושא עקידה.
צילמתי שני אנשים קרובים, שחקן תאטרון ורקדנית.
כשהצגתי לאייל את הצילום של פאולה הרקדנית, הוא התבונן בו ואמר: את תהיי צלמת גדולה.
זה היה רגע משמעותי עבורי, מטלטל.

מאז עברו כמעט שלושים שנה (אבל מי סופרת…) לכן ההודעה שקיבלתי מאייל לפני כמה חודשים מאוד הפתיעה אותי.
הוא הזמין אותי להשתתף בתערוכה שעוסקת בצילום וקבלה. מה לי ולקבלה, שאלתי את עצמי ואותו.
ניהלנו שיחה ארוכה על רוחניות וצילום ולקחתי לעצמי קצת זמן לחשוב מה אני עושה עם ההצעה הזו, אם בכלל.

ללא קשר (אבל תמיד יש קשר) אני עובדת בשנתיים האחרונות על סידרה שנוגעת באמונות תפלות, מאגיה שחורה ותחושות בטן נשיות.
קראתי לסידרה מכשפות, ותחת השם הזה שמרתי את כל מה שקשור לסדרה. גם לילית הופיעה שם כמה פעמים, אחת מני דמויות רבות.
בשיחה עם אייל רשמתי במחברת מילים, אסוציאציות. הרעיון המשיך להתגלגל, דמותה של לילית חזרה והופיעה.
בחלוף הזמן הסתקרנתי ושקעתי במחקר מקיף על לילית. בדרך למדתי על מקומה של האישה בחברה, דרך מיתולוגיה מושתקת וחסרה סביב סיפור הבריאה.
הכל התחיל להתחבר ולהתבהר.
לילית היא אישה שוות ערך לגבר, עצמאית וחופשיה. היא לא מתפשרת על זכויותיה ודיעותיה.
היא לא תיתן לאף גבר לדרוס אותה. וזו בדיוק הסיבה שבכתובים היא שדה, מפלצת רוצחת ילדים.
לכן היא מודרת מסיפור הבריאה.
את מקומה ליד אדם תפסה חוה, שנבראת מצלע שלו – ולכן היא נחותה ממנו – והיא זו שאחראית על הגירוש מגן העדן. אישה חלשה, כנועה.
וככה צמח גוף עבודות חדש, ובמרכזו לילית, שהיא אני, שהיא לילית.

התערוכה “קליפת נגה וסוד האגוז” תיפתח ביום חמישי ה 17 לאוקטובר במוסררה, בשיתוף הביאנלה של ירושלים.

האיוונט בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/2423432101228477/