היה חורף סוער כמו בשנה שעברתי לקיבוץ. בוץ וגשם וסוודרים עבים ומחממי אוזניים ורגליים. בחדר הזה היה לי כל מה שהייתי צריכה, ספרים ופטיפון ותקליטים ודפים ועפרונות פחם ומצלמה של אבא. רק חלון לא היה בחדר, אז ציירתי ושמעתי לד זפלין ויס ומתי כספי החדש וכל עשרים דקות הפכתי תקליט והוצאתי מהעטיפה והחזרתי לעטיפה. ומדי פעם צילמתי את כפות הרגליים הסגולות מקור, וחשבתי שאולי כדאי שאצא לצלם את הבוץ ופריחת הרקפות והנרקיסים.
