כשהסתיים החלק השני של הסדנה ‘צילום בשפת הגוף’ ניגשה אליי מיכל ושאלה אם אפשר להמשיך להיפגש, רק שתינו.
כמובן, אני רואה בזה המשך טבעי לקורס.
מאז עברו כמה שנים וכמה מחזורים של סדנאות שונות, ואנחנו ממשיכות להיפגש, כל שבועיים, כל חודש, כמה שצריך.
מיכל מתבוננת ביסודיות ובעינים פקוחות בעצמה.
המבט שלה הוא בלי פילטרים, בלי מניפולציות, בדיוק כמו הצילום שלה.
כך, לעיתים המבט הוא אכזרי, קשה. ולעיתים חומל, מכיל ומלטף.
והוא תמיד תמיד מעניין.
אני מלווה אותה בהתבוננות משותפת, בשיחה, בהתלבטויות.
שולחת אותה לחפש ולהיחשף אל מקורות השראה.
מאתגרת אותה במשימות.
אני מאמינה שכל אחד, כל אחת, שמרגישה את הצורך ליצור, לא משנה באיזה שלב בהתפתחות האישית והאמנותית היא נמצאת, זקוקה ליד מלווה ומכוונת.
וזה גם אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות: הנחיה אישית.