כמו להרבה אנשים שאוהבים לבשל, יש לי חוש ריח מאוד מאוד מפותח.
אני יודעת מתי העוגה מוכנה, מתי התבשיל אוטוטו נשרף, אם המרק חריף מדי.
מכיוון שלרוב אני עושה הרבה מאוד דברים במקביל, לא תמיד בא לי לטעום ולערבב טעמים – מלוח ומתוק וחריף ועדין.
אז אני הרבה מסתמכת על חוש הריח שלי.
חוש ריח כזה הוא ברכה, אבל גם קללה.
כי אני מריחה ה-כ-ל.
גם מה שטוב,
גם מה שפחות.
ובעיקר בחורף, כשהכל סגור והבישולים ארוכים ועם ריחות חזקים, הריח שנשאר בבית מקשה עליי לישון.
אז בחורף, אני מסדרת על תבנית אפיה פרוסות דקות של לימונים ותפוזים ומכניסה אותם לתנור, לדקות ארוכות.
הריח שמתפשט בבית נפלא, הוא סופג את הריחות האחרים שפחות אהובים עליי, והשינה נעימה וחמימה.
