לחם זה החיים.
לא שופטת, אבל באמת לא מבינה איך יש א.נשים שמוותרים על הדבר הכי מנחם בעולם (אלא אם כן יש סיבות רפואיות, ועל זה אין לי מה להגיד.)
יש ימים כאלה, שלא צריכה לרוץ לשום מקום, אף אחד לא מחכה לי, כלומר, אני מחכה לעצמי שאתחיל לכתוב כבר את מה שמסתובב לי בראש כבר חודשיים.
הכל בראש, הכל (טוב, כמעט) וזה לא קורה.
לא מצליחה להתרכז, להביא את עצמי לשקט הזה שאני צריכה כדי לסגור את הדלת, לפתוח את הקובץ ההוא ולהתרכז רק בו.
לפני כמה שנים כתבתי על ראיון שקראתי עם המשורר/מוזיקאי האהוב עליי בעולם, לואיס אלברטו ספינטה, שכששאלו אותו מה הוא עושה כשהוא לא כותב, הוא ענה “לחם”
אז אני לא ספינטה, אבל זה מה שאני עושה כשאני לא כותבת, מצלמת, רושמת. לחם.
במקרה הזה, גם ירקות אפויים, שיהיה מה לשים על הלחם (לא חובה…)
בין לבין, הראש עובד, אין לחץ, המילים יוצאות, הדימויים עפים. זמן שקט של יצירה בלי לחץ.
ובסוף גם טעים
חלה עם עשבי תיבול:
קילו קמח (אני אוהבת לערבב סוגים שונים, לבן תמיד הכי קל)
כף שטוחה שמרים יבשים (אני קונה אריזה של קילו ושומרת בפריזר)
כף סוכר
מערבבים עם וו לישה ומוסיפים מים חמימים (כשתי כוסות)
חצי כוס שמן זית
כף גדושה מלא גס
אם הבצק קשה מדי מוסיפים לאט לאט עוד מים
מעבירים לקערה משומנת ומכסים
כשהבצק תפח לפחות פעמיים את הנפח המקורי שלו מעבירים בזהירות למשטח עבודה מקומח, מחלקים לשלושה “נחשים”, מגלגלים בעדינות על עשבי תיבול טריים (נענע, זעתר, רוזמרין, מה שאוהבים) וקולעים צמה.
מעבירים בעדינות לתבנית משומנת (אפשר על נייר אפיה) מברישים במים או חלמון ביצה וזורים מעל מלח גס ופלפל שחור גרוס.
מניחים עוד חצי שעה מכוסה בצד ובינתיים מחממים תנור ל 200 מעלות.
אופים כ40 דקות עד שהלחם מזהיב.
עדיף לקרר על רשת (אם התאפקתם לא לאכול את הכל ברגע שהוצאתם מהתנור)
ירקות:
מניחים עגבניות, פלפלים, שום, קולורבי וכל מה שאוהבים במחבת (רצוי כבד), מזליפים שמן זית, מלח גס, פלפל שחור גרוס וצולים על חום גבוה עד שאי אפשר יותר לעמוד בריח.
אפשר גם להניח צמחי תבלין (מרווה, אורגנו, רוזמרין, תימין) על הירקות.
באמת לא צריך יותר מזה.
לחם, ירקות, להקשיב לספינטה
ו ד מ ו ק ר ט י ה
