ורוניקה רוקדת בלהקה הכי מפורסמת בעולם
היא מזמינה לי כרטיס לגאלה בעיר בה נולדתי
אם אבוא, לא בטוח שאוכל לעזוב, אני מסרבת בנימוס
בואי, שמרתי לך את הכסא הכי טוב שאפשר לחלום עליו
אחרי המופע נלך להשתכר, אני ארקוד רק בשבילך
תצלמי אותי על הגג, רואים משם את כל העיר המפוארת שלך. נשים במעילי פרווה וגברים בטוקסידו מצטופפים בכניסה, לוגמים שמפניה ומעשנים סיגריות ארוכות ודקות. המבטים הנדהמים שלהם דוקרים לי את הגב כשאני חולפת על פניהם בדרכי אל הדלת שמובילה לאזור הכי יוקרתי באולם
בשמונה בדיוק המסך עולה ועשרים רקדנים לבושים בגדי גוף בצבע עור עומדים בגבם אל הקהל
ורוניקה יורדת מהבמה, זרקור צהבהב מלווה אותה עד לכסא שלי
לרגע אחד נצחי זה רק שתינו. האויר עומד
עכשיו אפשר להתחיל
היא לוחשת בתוך הראש
שלי
* הטקסט מתוך כריסטינה, ספר האמנית שהושק בתערוכת היחיד שלי שאצר ניר הרמט במקום לאמנות, 2021
