בהפסקה אחת ארוכה בין הריצות למקלט ישבתי בסטודיו וניסיתי להיות. שמעתי מוזיקה שקטה, חפרתי בתיקיות ישנות, אולי שם אמצא רעיון מבריק שזנחתי וידליק לי את ניצוץ היצירה. איזו יצירה. ניצוץ חיים. קטן קטן מספיק לי כרגע. כזה שאוכל למצוא קצה אחד שממנו אמשוך ואתיר חוט אדום שיוביל אותי לשקוע בסידרה חדשה שתשכיח ממני את מצוקות המלחמה המתמשכת. קול חזק הרעיד את החלון הגדול, זה שיותר קרוב אליי. לא הייתה התרעה ולא הייתה אזעקה. הספקתי לראות כדור כהה נחבט אל החלון, מותיר אחריו מריחה נוזלית אדמדמה. חשבתי, אולי גם לציפור ההיא נמאס או שרק התבלבלה.
ציפור
