כל הלילה רעמים רעמו וברקים הבזיקו דרך החרכים של התריסים המוגפים. אמא מתבוננת מקרוב בפנים העייפות שלי, היפות מתקן זה שאוהב אותי. את אוהבת דברים כאלה, היא אומרת בקול חרוך עצב וטבק בטעם מנטה, העגיל הקטן הזה שבאף שלך, את ...

לשביעי באוקטובר ולמלחמה האינסופית שמתחוללת מאז יש היבט מגדרי מובהק: בחוויות, במחשבות, בתחושות ובדרכי ההתמודדות עם הטראומה בתערוכה ׳נשים מצטלמות מלחמה׳, שלוש עשרה נשים מביעות בקולן את קורות היום הקשה בחייהן  הקשבתי לעדויות המצולמות, נפגשתי עם הנשים, ביקשתי מהן לחשוב ...

אני מתבוננת בעיניו הפקוחות לעולם החדש של אבי התינוק, עוד לא יודע דבר על החיים הקצרים שמחכים לו, על העצב הגדול עם מות האב, עם מות האח, על האישה היפה שישא ועל שתי בנותיו, על המעברים ממדינה למדינה, על הנצחונות ...

החדר מבעבע מחום לח, סערה חשמלית משתוללת בחוץבפנים אפלה, תינוקת עומדת על רגליה היחפות, אחוזה בסורגי העץ, בוכה בכל כוחם של ריאותיה הקטנותהאם שוכבת על הצד, רואה או לא רואהומסתובבת על צידה השניהבכי הופך חרישיאור רך חודר מבעד לדלת שנפתחת ...

רק אחרי שהרגשתי את הצורך העז הזה בעצמי, לצאת מעצמי, כשהיא כבר מזמן לא הייתה, הבנתי את השיטוטים האינסופיים, את הדלתות שסגרה ולא פתחה יותר, קמה בבוקר ועושה את כל הטקסים האלה שלה, שעה ארוכה של ניקיון העיניים בצמר גפן ...

ורוניקה רוקדת בלהקה הכי מפורסמת בעולם היא מזמינה לי כרטיס לגאלה בעיר בה נולדתי אם אבוא, לא בטוח שאוכל לעזוב, אני מסרבת בנימוס בואי, שמרתי לך את הכסא הכי טוב שאפשר לחלום עליו אחרי המופע נלך להשתכר, אני ארקוד רק ...

אני ישנה או מעמידה פנים  חיוך של תינוקת שרק נולדה מתעקם לי על השפתיים מוציאה לשון ארוכה  קול של לביאה עייפה פוקע ממעמקי הלב מותחת את שרירי הלסת הם אוחזים את כל הקורות של הזמן הזה  והזמן ההוא  לא מרפים  ...

מעל שבוע הבטן שלי סוערת היא תמיד המקום הראשון בגוף שמגיב לסערות הנפש לפעמים בקטנה, לפעמים בהתפרצויות געשיותגם דברים טובים קורים בחיים שלי, עוד לא יכולה לספר עליהם, שממלאים לי את הלבעצם המחשבה על לרקום תוכניות לעתיד הקרוב מסמן לי שיש עתיד, ...