בסוף היום, כשכמעט ולא נותר כוח, וההגנות נופלות מעצמן, החומה נסדקת, העור נחשף, המוזיקה בראש מפסיקה להתנגן. השקט הזה מהדהד ולא מרפה. והעור צורב ומגרד, והעיניים דומעות וגוש ענק מתיישב לו בגרון, עוד אחד לוחץ על החזה. השינה מנסה להשתלט ...

בוקר של חסד קטן. חיוך מתוק מתוך שינה עמוקה. פסים עמוקים על הפנים, שלולית קטנה על הכרית. ישנת טוב? הסדינים הפוכים, ריח חריף של זרע שהתייבש לילה שלם בחדר הסגור. שתית המון לפני שהלכת לישון, את לא ממש זוכרת מה ...

היא עומדת במטבח ומבשלת. היא אוהבת את מעשה הכשפים הזה. בחירת המרכיבים, בישול, טיגון וערבוב טעמים שתמיד יוצרים משהו חדש לגמרי. שני בצלים. פורסת אותם לקוביות קטנות, מקפידה לעשות זאת ליד הכיור כשהמים זורמים. ככה בוכים פחות. מוציאה סיר מהארון ...

היא הולכת-חוזרת-הולכת. מחפשת מקום בטוח. מתרחקת מהחלום, מנסה לשכנע את עצמה שהמציאות שלה נמצאת במקום אחר, לא שם. אבל, הפיתוי לחזור לילדות, לתמימות שלפני הכל, הוא גדול כל כך, מושך אותה אליו. היא שוב ושוב שואלת את עצמה האם זוהי ...

אין לילה ואין יום ואין רגע אחד שהיא לא חשה אותו מסתובב לה בתוך העור, רוקד לה בתוך הפה, לוחש לה באוזן. היא כבר לא יודעת להבדיל אם זו הרוח שהיא יותר נעימה ומלטפת או שזה הוא שם לידה, מתחכך ...

ואז באותו ערב מתתָ. הייתָ מונח שם בארבעה ארונות קבורה שונים. בכל אחד מהם הייתָ שלם אחד. אחד לכל ילד. אחד לאחת. אחד לשניה. שווה בשווה שכבת שם. האחת חיבקה את השניה ואמרה לא ידעתי שהוא אהב אותך כל כך. ...

מחכה. סופרת שניות, מביטה לאחור. ממוללת בין אצבעותיה הדקיקות את תחושת בשרו, מתענגת על טעמו שהפקיד אצלה. משחזרת ומרגישה שוב ושוב את החום. כל כך נעים. כל כך קרוב. רוצה לחזור לשם, לטבוע בין זרועותיו. חושבת מחר אולי. ואם לא ...

      המציאות היא לא אחת. לכל היפוכו. לכל יש צל, אפילו לעולם, גם אם ניתן לראות אותו לחלקיק שניה משתקף בגופים אחרים בחלל.צל המציאות כל כך זר ומוזר, שנראה כאילו נברא כתוצאה מהמגע עם המציאות עצמה. בכל בית ...

                     ...