הייתי רוצה לעסוק רק בזה. לבחור איזה פריים הכי מתאים להגדיל ולהדפיס מסרט אחד שצילמתי ליד מה שהיה פעם הבית שלי. בית שבחרתי להתרחק ממנו.חושבת על הבחירות שעשיתי בחיי, איפה אני היום ואיפה הייתי רוצה להיות.אין לי יותר אויר, לא ...

שחררי את מי שפגע בך, תתמקדי רק במי שעושה לך טוב, אמרה לי בתי החכמה כשסיפרתי לה על מיני עלבונות ואכזבות שחוויתי בשבוע האחרון.אנסה, הבטחתי לה. ...

אין שמחה שלמה, אין עצב שלם. כלומר, יש לי הרבה סיבות לשמוח. ויש לי סיבות להיות עצובה.מחר אני פותחת תערוכת יחידה שלי, במקום מתוק וקסום. יצרתי בשביל הבית הזה עולם מכושף וצבעוני, עולם שברחתי אליו מהזוועה שאנחנו חיים בה.ליצור אמנות ...

העיניים שוב מתמלאות דמעות לבנות ואת משוועת להפסקה מעצמך. יש שם, בתחתית המחשבות, אבן קטנה מקומטת, כתבת עליה מילה אחת ששמרת בסוד, אפילו מעצמך, בטח מאוהבייך. שלא יחששו שגם את. השתדלת לשכוח. אבל היא מתעקשת ורוקדת לך ריקוד מתוק, שואבת את ...

את שוכבת במיטה של סבא וסבתא שלך שצבעתם בירוק ג’ון דיר כי רציתם להשאיר מאחור את הכאב, המזרן ישן וספוג תשוקות ואיסורים ואת, דקה מדי לגופך הקודח, לובשת מכנסיים קצרים שגזרת בקווים לא ישרים וקצוותיו פרומים ונתפסים בציפורני ידייך שמעולם לא ...

כשגלית סמל הזמינה אותי להציג בבית מיכל, בשבועות הראשונים של המלחמה, לקח לי כמה ימים לחשוב מה אני רוצה להציג שם, ואז אמרתי לה, כל כך קשה פה, כל כך עצוב, כל כך נורא, אני חושבת על יערות מכושפים, דימויים ...

הַחֶדֶר מְבַעְבֵּעַ מֵחֹם לַח, סְעָרָה חַשְׁמַלִּית מִשְׁתּוֹלֶלֶת בַּחוּץ. בִּפְנִים אֲפֵלָה, תִּינֹקֶת עוֹמֶדֶת עַל רַגְלֶיהָ הַיְּחֵפוֹת, אֲחֻזָּה בְּסוֹרְגֵי הָעֵץ, בּוֹכָה בְּכָל כּוֹחָם שֶׁל רֵאוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת. הָאֵם שׁוֹכֶבֶת עַל הַצַּד, רוֹאָה אוֹ לֹא רוֹאָה וּמִסְתּוֹבֶבֶת עַל צִידָה הַשֵּׁנִי. הַבְּכִי הוֹפֵךְ חֲרִישִׁי, אוֹר ...

כשהייתי ילדה, ושכבתי ערה במיטה בארץ החדשה, דימיינתי איך אליס נופלת אל ארץ הפלאות דרך המחילה הבלתי נגמרת של הארנבהארץ המוזרה והצבעונית הזו משכה אותי אליה שוב ושוב, וראיתי אותה כמקום סגור ונעים, עולם שלם מתחת לאדמה, עם חופים רחבי ...

ארבעים וחמש שנה ואף לא דקה, הרופא אמר שצריך ללכת. שבוע אחרי שהשתחררת מהבית חולים כל כך פחדת להיות כמו אבא שלך, יצאת לרחוב והלכת. היה קר בחוץ ואתה ספון בתוך המעיל החום שלך אמרת מתחיל בקילומטר. שעתיים אחרי חזרת. ...

היא הייתה שם. טיילה במסדרונות אפלים. צללה לתוך פה פעור, שהמתין, פועם, קרא לה לבוא קרוב. יש מקום כזה. שאין בו אור ואין בו תקווה ובטח לא קולות עליזים של ילדים או ציוצים של ציפורים. השקט שם מקפיא, הצמחים יבשו, ...