כשאני מתבוננת על הילדה שהייתי, אני רואה מסביבי הרבה נשים: אמא, סבתות, דודות, חברות שלהן, חברות שלי. למדתי בבית ספר לבנות בלבד (זה מה שהיה נהוג בארגנטינה פעם) גם ביסודי וגם בתיכון. בשיחה שניהלתי לא מזמן עם אישה שהגיעה להצטלם ...
ההורים שלי גידלו אותי כמו שמגדלים נסיכות. ולא רק הם, אלא כל המשפחה המורחבת: הייתי הנכדה הראשונה, והנינה הראשונה, והאחיינית הראשונה. כל מה שרציתי – קיבלתי, לפעמים לפני שביקשתי, לפעמים על חשבון דברים מאוד חשובים. למשל, ההורים שלי שלחו אותי ...
רק לפני שבועיים ישבתי עם ב. לשיחה בבית קפה. היא סיפרה לי שהיא התחתנה בגיל מאוד צעיר, מהר מאוד נולדה הבת הראשונה שלה, אחריה ילדה עוד בן ובת. מעל עשור היא הייתה אמא במשרה מלאה, כי כך רצתה. טיפלה וגידלה ...
וזה מה שחגית כתבה לי כשיצאה מהסטודיו, אחרי סשן מרגש ואינטנסיבי במיוחד: “אליסיה יקרה, רציתי שוב לומר תודה ולשתף במחשבה שעלתה לי תוך כדי…החוויה גרמה לי לחשוב על עצמי פתאום במונחים של משהו שלם…לא להתמקד בפרטים הקטנים. בבחינת ״השלם גדול ...
העולם סוגר עליי בפברואר. זה לא דכאון חורף. החורף חביב עליי, מאוד. זה הימים האלה, שבועיים לפני שהוא מת. היו לילות של שינה טרופה, מסוייטת. כאילו הגוף שלי כבר ידע משהו שהמוח שלי סירב לקבל: הוא עוזב אותי. הוא ויתר. ...
“תנועה משותפת מול מצלמה המאפשרת ביטוי נטול שיפוט והגדרה של אהבה מעבר לגבולות זמן ומרחב אמא ובת תמצית האושר” אלה המילים שמירה שלחה לי לאחר סשן הצילום. “זה זרם לי באופן הכי טבעי…” היא כתבה. כל כך מינורי, מדוייק ומרגש. לא ...