כשדורית פנתה אליי היא כתבה לי, שמוזר לה לחשוב על עצמה כמי שתבזבז שעתיים מהזמן היקר שיכול לשמש לכלכך הרבה דברים אחרים, בשביל להצטלם. בשביל משהו שלא עוזר לאף אחד…. ובכל זאת קבענו יום ושעה. היא הגיעה, בהתחלה הייתה עדיין קצת ...

קצת ברצינות, קצת בצחוק, הרבה בתנועה ...

הלב שלי מתרחב, מתפוצץ מאושר, כשאני מקבלת מכתב כזה ממצולמת. לילה טוב אליסיה יקרה..! סוף סוף נכנסתי למייל והיה לי זמן באמת לשבת ולהסתכל..אז קודם כל ולפני הכל אני רוצה להגיד לך תודה. אני כל כך שמחה שיש נשים כמוך ...

מעולם לא הצלחתי להבין, איך קורה שאדם כופה את עצמו מינית על אדם אחר. כי ברור לי, כל כך ברור לי, שמין אמור וצריך להתקיים מתוך בחירה של כל אחדמהצדדים, ולהיות מענג. לכל אחד מהצדדים. אז … איך ילדה, שעדיין ...

הי, קוראים לי בטינה ואני שלמה עם עצמי. שלא תטעו, רוב חיי זה לא היה ככה.. את הדיאטה הראשונה אמא שלי עשתה לי בגיל 8, היא הייתה מספרת, שאני, לעומת אחותי, תמיד סיימתי הכל מהצלחת , אבל כנראה שבשלב מסויים זה ...

אני מתבוננת באישה. מקשיבה לה. רואה איך הפנים שלה משתנות כשהיא מדברת. כשהיא מחייכת. כשהעיניים מתמלאות בדמעות. מקשיבה למה שהפנים שלה אומרות כשהיא לא אומרת דבר. שואלת שאלות,  קשורות וגם כאלה שלא,  במה את עוסקת?  מה את הכי אוהבת לעשות ? מה את אוהבת בעצמך?  אם לא היית את – מי היית רוצה להיות? כל פרט חשוב, בעיקר מה שלא נאמר. מה שגולש החוצה מהגוף כשהיא לא מודעת, כשהיא קצת מאבדת שליטה. אני אוהבת את רגעי הקסם האלה, בהם אני מתבוננת ומתחילה לראות מה היא פותחת בפניי. מה בדיוק אביא ממנה אל הפריים. הגילוי הזה שקורה לאט, מרגש אותי כל פעם מחדש. הכי אני אוהבת את המצולמות שלי בסטודיו. יש את העניין הטכני, השליטה המלאה בתנאי התאורה, בסוג הרקע, אבל בעיקר בעיקר אני אוהבת את הצילום בסטודיו בגלל הצמצום: אין סביבה,  אין אנשים אחרים, או קולות. אין הסחות. אולי מוזיקה, וגם זה לא תמיד. ...