אדריאנה לסטידו היא צלמת ארגנטינאית, שמתעדת מעל לשלושים שנה נשים במסגרות שונות, במאבקים פוליטיים, במציאות אישית ומשפחתית משתנה. מה שמעניין אצל לסטידו, הוא חוסר הביקורתיות שלה. את אותו מבט מקצועי, מלוטש, אסטטי ללא פשרות, אך גם אוהב וחומל, אפשר למצוא ...

דליה קמיסי היא צלמת לבנונית בוגרת האקדמיה הלבנונית לאמנויות. דליה עוסקת בצילום תיעודי-חברתי: היא צילמה בעיראק במסגרת פרוייקט הומניטרי, את חייהם של פליטים בגבול ירדן-עיראק ב- 2004, ושימשה כעורכת צילום ב- AP בביירות במלחמת לבנון השניה. הסידרה “חללים נטושים” היא ...

ההסטוריה נכתבת על ידי אנשים (גברים באופן כללי, אבל זה נושא לדיון אחר). לכן, איך אפשר לדעת בודאות שאירוע הסטורי אכן קרה “באמת”?, שהרי כל איש והמציאות שלו. מציאות ייחודית שהיא פועל יוצא של הסביבה הפוליטית-חברתית-כלכלית, ההסטוריה הפרטית, החינוך, המיקום ...

אנה קיינר רצתה להצטלם עם שתי חברותיה הטובות, סבטלנה והלנה. אנה אומרת: אני לא יכולה לשנות את כל העולם, אבל גם אם אוכל לגרום לשינוי הקטן ביותר בטווח החיים שלי – אני אהיה מאושרת.החברות שלי הן ה”פרי” הכי טוב של ...

צפי סער כתבה על הפרוייקט בטור “גברת מג’ונדרת” בהארץ. ...

The trail of your blood in the snow, Gabriel Garcia Marquez, Doce cuentos peregrinos ...

דר’ אורית זמיר, בת 43 מהוד השרון, מורה ליוגה ולבודהיזם. ” כי תנועה היא שינוי ובכך היא החיים עצמם. כמו לשכב על האדמה ולהביט בעץ, ולראות את התנועה הקטנטנה של העלים ” ...

רוני גלבפיש, בת 41 ממודיעין (תיכף בתל אביב) כותבת במוסף “הארץ”, ספרה הראשון “סיפור קטן ומלוכלך” יצא לאור בימים אלה בהוצאת כנרת זמורה ביתן. רוני מחבקת את הספר הראשון שיצא מהכריכיה, כמו תינוק שהרגע נולד. וזה מה שהיא ענתה לי, ...

איה לוי מצלמת חללים נטושים וריקים מאדם ומפיחה בהם רוח חיים. המבנים האלה היו פעם מפעלים בהם אנשים עבדו ויצרו. כעת הם חלולים, עירומים: מתכת, בטון ועשבי פרא. אלומת אור מאירה את החלל, מזכירה את אנרגיית החיים שפעמה בעבר, קרן ...

ורדית גולדנר צילמה את הכפר אל עראקיב ואת האנשים שחיים בו, מתוך ניסיון להכיר לציבור הישראלי את הכפר הנידח הזה. בטקסט שמלווה את העבודה, כותבת ורדית: “… חצי מאזרחי ישראל הבדואים החיים בנגב, חיים בכפרים שבהם מסרבת ממשלת ישראל להכיר ...