ליאור ואני מאמינות בזרימה, בתנועה בלתי פוסקת בין העין ליד. בין תחושת הבטן לטכניקה המדוייקת. היא ציירת, אני צלמת. אבל אלה רק הגדרות פורמליות, טכניות. דבר לא מקרי במעשה האמנות שלה, שלי. דבר לא מקרי בחיבור ביננו. אנחנו נפגשות בנקודת ...
לאחר שנים רבות שאני אופה לחם בבית, החלטתי שהגיע הזמן לעלות רמה ולהכין גם את המחמצת שלי. פעמיים נכשלתי כי נהגתי כמו שתמיד אני נוהגת עם מתכונים: אני מסתכלת על מתכון, ואופה לפי התחושה האישית (ולעולם לא יוצא אותו הדבר) ואז נזכרתי ...
מודה, אני לא האישה הכי שמחה בעולם. כלומר, אני יודעת לשמוח, בטח יודעת. גם יודעת לחפש – וגם למצוא – את מה שיכול לשמח אותי, גם כשאני הכי עצובה. קורה לי לא מעט, העצב הזה. אני מרשה לו להיות, משתדלת ...
כתבתי טקסט קצר על המפגש עם הדס, ואז שלחתי לה לפני שהעלתי לאתר. התשובה שלה הייתה כל כך מרגשת, ששיניתי את כל מה שכתבתי, ובחרתי לפתוח את הפוסט הזה בציטוט דבריה של הדס: “את יכולה להוסיף, שאחרי עשר שנים של ...
אבא צילם את אמא ואותי יום לאחר לידת אחותי, כשהן עדיין בבית חולים. אני חושבת שהפעם הראשונה שראיתי את אמא שלי בלי איפור הייתה כשאבא מת. הוא היה כל עולמה, והיא לא התגברה על האובדן עד יום מותה. היו לה ...
האמנית Yuni Kim Lang נולדה בקוראה ומגיל צעיר מאוד נדדה בין מדינות עקב עבודתו של אביה. היא למדה בבתי ספר בינלאומיים בהונג קונג, בשנחאי ובבייג’ינג, למדה סינית ואנגלית. העיסוק בשיער קשור לתכתיבים מסורתיים עבור נשים, ואמניות רבות עסקו בו. דוגמה מאוד ...
אני מורה ליוגה ואני רוצה שתצלמי אותי, ביקש מ. ראיתי צילומים שלך מטושטשים, כאלה אני רוצה. אבל זו הייתה טעות, אני מסבירה לו. אבל את יודעת בדיוק מה עשית, נכון? קשה לשחזר טעויות, לרוב. ואני בכלל לא מצלמת גברים. כמעט ...
אחד הטיפים הראשונים שאני נותנת למי שמגיעה אליי להנחיה אישית הוא – לא למהר למחוק תמונות. אז נכון, זה תופס (מלא!!) מקום במחשב, ומומלץ וחשוב גם לגבות, אבל you never know מה יקרה אם נתרחק ממה שצילמנו אתמול, ניתן לצילומים ...
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בחיים שלי זה הגיוון. כל אישה שמגיעה אליי לצילומים בסטודיו היא עולם ומלואו, פנים וחוץ. בדיאלוג שנוצר ביננו, בהתמסרות שלה אליי, למצלמה. בסיבה שהביאה אותה אליי. בנקודת הזמן שהיא נמצאת בחייה. ניצה קיבלה סשן צילום ...
I said maybe I thought almost There was something about him that reminded you, or me. Maybe you and me. The madness in the eyes, the unruly hair. The fragmented, almost absent breath. It was there, and it’s gone. How ...
