“תנועה משותפת מול מצלמה המאפשרת ביטוי נטול שיפוט והגדרה של אהבה מעבר לגבולות זמן ומרחב אמא ובת תמצית האושר” אלה המילים שמירה שלחה לי לאחר סשן הצילום. “זה זרם לי באופן הכי טבעי…” היא כתבה. כל כך מינורי, מדוייק ומרגש. לא ...
ערב בנות בחנות המהממת “מידלה” של דפנה שמש דוד. מה היה שם? דיברנו, שתינו שמפניה ונשנשנו מאפים טעימים. נתי מור איפרה בעדינות וברגישות אליסיה שחף הקימה סטודיו וצילמה. ...
צילום בשפת גוף היא סדרה בת חמישה מפגשים החוקרת את החיבורים המרתקים שבין המבט הצילומי ובין החוויה הגופנית. יחד נלמד את האיכויות האמנותיות הבוקעות מאיתנו כאשר אנו נעות מתוך קשב עמוק אל נימי גופינו שלנו ונותנות לרוח היצירתית להניע את ...
כשדורית פנתה אליי היא כתבה לי, שמוזר לה לחשוב על עצמה כמי שתבזבז שעתיים מהזמן היקר שיכול לשמש לכלכך הרבה דברים אחרים, בשביל להצטלם. בשביל משהו שלא עוזר לאף אחד…. ובכל זאת קבענו יום ושעה. היא הגיעה, בהתחלה הייתה עדיין קצת ...
הלב שלי מתרחב, מתפוצץ מאושר, כשאני מקבלת מכתב כזה ממצולמת. לילה טוב אליסיה יקרה..! סוף סוף נכנסתי למייל והיה לי זמן באמת לשבת ולהסתכל..אז קודם כל ולפני הכל אני רוצה להגיד לך תודה. אני כל כך שמחה שיש נשים כמוך ...
This content is password protected. To view it please enter your password below: Password: ...
מעולם לא הצלחתי להבין, איך קורה שאדם כופה את עצמו מינית על אדם אחר. כי ברור לי, כל כך ברור לי, שמין אמור וצריך להתקיים מתוך בחירה של כל אחדמהצדדים, ולהיות מענג. לכל אחד מהצדדים. אז … איך ילדה, שעדיין ...
הי, קוראים לי בטינה ואני שלמה עם עצמי. שלא תטעו, רוב חיי זה לא היה ככה.. את הדיאטה הראשונה אמא שלי עשתה לי בגיל 8, היא הייתה מספרת, שאני, לעומת אחותי, תמיד סיימתי הכל מהצלחת , אבל כנראה שבשלב מסויים זה ...
אני מתבוננת באישה. מקשיבה לה. רואה איך הפנים שלה משתנות כשהיא מדברת. כשהיא מחייכת. כשהעיניים מתמלאות בדמעות. מקשיבה למה שהפנים שלה אומרות כשהיא לא אומרת דבר. שואלת שאלות, קשורות וגם כאלה שלא, במה את עוסקת? מה את הכי אוהבת לעשות ? מה את אוהבת בעצמך? אם לא היית את – מי היית רוצה להיות? כל פרט חשוב, בעיקר מה שלא נאמר. מה שגולש החוצה מהגוף כשהיא לא מודעת, כשהיא קצת מאבדת שליטה. אני אוהבת את רגעי הקסם האלה, בהם אני מתבוננת ומתחילה לראות מה היא פותחת בפניי. מה בדיוק אביא ממנה אל הפריים. הגילוי הזה שקורה לאט, מרגש אותי כל פעם מחדש. הכי אני אוהבת את המצולמות שלי בסטודיו. יש את העניין הטכני, השליטה המלאה בתנאי התאורה, בסוג הרקע, אבל בעיקר בעיקר אני אוהבת את הצילום בסטודיו בגלל הצמצום: אין סביבה, אין אנשים אחרים, או קולות. אין הסחות. אולי מוזיקה, וגם זה לא תמיד. ...
