השיחה מרונית קצת הפתיעה אותי. רק יצאנו מהסגר הראשון, הטראומטי מכולם, חודשים רבים עברו מאז שמישהי התעניינה בצילום. למי היה בכלל כוח לצילומים כשהאוירה הייתה של סוף העולם… הכל היה פשוט, כאילו לא הייתה קורונה בעולם. דיברנו, רונית הסבירה לי ...
את הטקסט הזה כתבתי בשנה שחגגתי 44, הגיל בו אבא שלי מת.אני כבר לא אוכלת בשר ולא מעשנת, אבל עדיין שומעת אותו מדבר אליי. היא עומדת במטבח ומבשלת. היא אוהבת את מעשה הכשפים הזה. בחירת המרכיבים, בישול, טיגון וערבוב טעמים ...
זה היה עולם של סרטים. הלכנו לקולנוע כדי להתאהב בשחקנים החתיכים וללמוד מהשחקניות היפות איך להיראות. היה להן קו דקיק של שיער מעל העיניים, הגבות שלי היו עבות וחומות. אמא אמרה שהשיער של הגבות שלי כל כך ארוך שהוא מסתבך ...
ביום החתונה שלי אמא התווכחה איתי שאני חייבת להתאפר. רק כשהיא כמעט ולא תקשרה ראיתי אותה בלי איפור. היא נראתה חולה, אפילו שהמחלה שלה לא הייתה בגוף. ...
השיניים של פ. היו קצת עקומות, אז התקינו לה גשר כדי ליישר אותן. השיניים שלי היו ישרות להפליא, אז לא היה צורך ביישורים כואבים. בלילות חלמתי על שיניים שמתפוררות ומתכות שנתקעות בין הרווחים. ...
אנה מנדייטה נולדה בהוואנה שבקובה ב- 1948. בגיל 12, לאחר שאביה הצטרף לכוחות נגד מהפכני נגד קסטרו, נשלחה לארצות הברית. בשנת 1966, השנה שבה החלה ללמוד ציור באוניברסיטת איווה, מנדייטה התאחדה עם אמה ואחיה הצעיר; אביה הצטרף אליהם בשנת 1979, ...
אני מסתובבת במבנה בבניה או בהריסה, חלונות חשופים לגשם, רצפה חולית, כבלי חשמל ואבנים מפוזרים. ביד הימנית אני מחבקת תינוקת, ביד השמאלית מחזיקה מצלמה, המצלמה הגדולה והכבדה שלי. התינוקת עירנית, מתבוננת על הסביבה וממלמלת מילמולים תינוקיים מתוקים. קר ולח כאן, ...
היא (מי זו) מטיילת עם הכלבה ומתירה קשרים. הכלבה עוצרת, משתינה, וממשיכה ללכת, כולה שמחה וזנב שחור מתנפנף באויר. בלילה ירד גשם, האדמה רטובה, הכלבה מושכת אותה לכיוון השלוליות אבל היא מושכת אותה חזרה, מבקשת ממנה יפה לא ללכת לשם. ...
באחד המפגשים בקורס בו השתתפנו, פנתה אליי דבורה וסיפרה לי שבעלה מצלם והיא הייתה רוצה שאראה את העבודה שלו ואולי אסכים לכוון אותו קצת. הסכמתי, אבל לא תליתי הרבה תקוות באיכות העבודה שלו או ביכולת השיפוט שלי בהקשר לעבודה שלו. ...
