כשגלית סמל הזמינה אותי להציג בבית מיכל, בשבועות הראשונים של המלחמה, לקח לי כמה ימים לחשוב מה אני רוצה להציג שם, ואז אמרתי לה, כל כך קשה פה, כל כך עצוב, כל כך נורא, אני חושבת על יערות מכושפים, דימויים ...

הַחֶדֶר מְבַעְבֵּעַ מֵחֹם לַח, סְעָרָה חַשְׁמַלִּית מִשְׁתּוֹלֶלֶת בַּחוּץ. בִּפְנִים אֲפֵלָה, תִּינֹקֶת עוֹמֶדֶת עַל רַגְלֶיהָ הַיְּחֵפוֹת, אֲחֻזָּה בְּסוֹרְגֵי הָעֵץ, בּוֹכָה בְּכָל כּוֹחָם שֶׁל רֵאוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת. הָאֵם שׁוֹכֶבֶת עַל הַצַּד, רוֹאָה אוֹ לֹא רוֹאָה וּמִסְתּוֹבֶבֶת עַל צִידָה הַשֵּׁנִי. הַבְּכִי הוֹפֵךְ חֲרִישִׁי, אוֹר ...

כשהייתי ילדה, ושכבתי ערה במיטה בארץ החדשה, דימיינתי איך אליס נופלת אל ארץ הפלאות דרך המחילה הבלתי נגמרת של הארנבהארץ המוזרה והצבעונית הזו משכה אותי אליה שוב ושוב, וראיתי אותה כמקום סגור ונעים, עולם שלם מתחת לאדמה, עם חופים רחבי ...

ארבעים וחמש שנה ואף לא דקה, הרופא אמר שצריך ללכת. שבוע אחרי שהשתחררת מהבית חולים כל כך פחדת להיות כמו אבא שלך, יצאת לרחוב והלכת. היה קר בחוץ ואתה ספון בתוך המעיל החום שלך אמרת מתחיל בקילומטר. שעתיים אחרי חזרת. ...

היא הייתה שם. טיילה במסדרונות אפלים. צללה לתוך פה פעור, שהמתין, פועם, קרא לה לבוא קרוב. יש מקום כזה. שאין בו אור ואין בו תקווה ובטח לא קולות עליזים של ילדים או ציוצים של ציפורים. השקט שם מקפיא, הצמחים יבשו, ...

כלוב הצלעות, 2021 צילום, הדפסה על נייר כותנה, 70*50 ס”מ היביסקוס, 2023, צילום מתוך כלוב הצלעות מעובד בבינה מלאכותית, הדפסה על נייר צילום, 100*60 ס”מ ...

טיסות נמוכות, מנועים קרובים וחזקים שוברים את השקט של הערב הכל כך לא נעים ממילא. אני שם, מתחת למיטה של ההורים, החלונות מוחשכים, האורות כבויים, אבא לא כאן, דווקא עכשיו הוא היה צריך להתייצב לשבוע הטירונות שדחו ודחו מאז שהוא ...

חזרתי למטבח בקיבוץ. אני כבר לא מכירה שם אף אחד ואף אחד לא מסביר לי מה לעשות, אני מודיעה שאני מכינה את המנה הצמחונית. מסתובבת בין המקררים והמחסנים ולא מוצאת דבר, דורון מביא לי כוס מים אבל אומר שלא כדאי ...

קו החיים הירוק במוניטור נרעד כל פעם שנכנסתי לחדר. הוא ניסה להסתיר את ההתרגשות, אבל ליבו היה פתוח בפניי.ציפורני רגליה, פעם מטופחות, היו ארוכות ומטונפות, ארוזות בגרבי הניילון שלא הורידה שבועות. ...