זה היה שבוע גדוש באמנות, שהתחיל בביקור במוזיאון הרצליה, שלושה ימים ביריד ספרי האמנות בבית הנסן – שם הצגתי את ספר האמנית שלי כריסטינה – ואם כבר בירושלים, ביקור בבית טיכו, והסתיים בשיח גלריה ונעילת התערוכה “שעת טיפול” בגלריה השיתופית ...

הנפילה המובטחת לאחר תערוכת היחיד (שעליה עבדתי “רק” כארבע שנים והייתה התערוכה הכי אישית שהצגתי אי פעם) הגיעה. לקח לה קצת זמן, חסמתי אותה ככל שיכולתי. אבל, נפילות כאלה – יש להן כוחות על: תעשי מה שתעשי, הן יגיעו אלייך. ...

כמעט בכל שיחה מקדימה שאני מנהלת עם נשים שמגיעות לסשן צילום עולה השאלה: את תגידי לי מה לעשות כדי שיצאו תמונות יפות? אם תבקשי שאתן לך הנחיות, ברור שאתן לך. אבל שאצא יפה, כן ? את יפה ! ובכל זאת ...

“En un muro blanco dibujas las alegorías del reposo, y es siempre una reina loca que yace bajo la luna sobre la triste hierba del viejo jardín. Pero no hables de los jardines, no hables de la luna, no hables ...

בזמן שהתערוכה שלי “כריסטינה” הייתה מוצגת ב”מקום לאמנות” דיברתי המון (מאז אני קצת שותקת, נחה). דיברתי עם נשים וגברים, ביחידות או בקבוצות. סיפרתי על תהליך העבודה, על הדיאלוג עם ניר, האוצר שליווה אותי לכל אורך הדרך, עניתי לשאלות והקשבתי לתגובות, ...

התחלתי לעקוב אחרי האתר הזה Instruments of Memory כי השם מצא חן בעיניי ונשארתי בזכות התוכן.כשראיתי את הקול קורא שמבקש לעסוק במה שקורה מאחורי הצילום, בסיפור שמאחורי התמונה, ידעתי בדיוק מה אשלח להם.לשמחתי הרבה הם אהבו את ההצעה שלי והעלו אותה ...

סבא שלי פיצ’י (הוא נולד משה אבל בארגנטינה נוהגים להדביק לאנשים שמות חיבה, אין לי מושג איך נולד הכינוי הזה) היה האיש הכי טוב, הכי רך, הכי אוהב שפגשתי בחיי.כשהוא נפטר, דודה שלי, הבת שלו, שתלה עץ קטן ליד הקבר ...

הספר הוא יומן מסע של צלמת שלא מצלמת שמתעדת במילים ודימויים את המפגשים שלה עם נשים ברחבי העולם. בספר עשרים ושישה קטעי טקסט קצרים, חלקם לא יותר משורה אחת. כל פרגמנט עוסק באישה אחרת שמארחת את הצלמת. התיאורים הם תוצאה ...

היא נכנסת ישר לסטודיו, מלטפת בדרך את מיה ומתפשטת. אני רוצה שתצלמי אותי, ככה, כמו הצילום ההוא שצילמת את עצמך. זה בסדר? איך לא יהיה בסדר, כל כך הרבה נשים צילמתי ורק אותה רציתי לצלם. שתתפשט בפניי, שתראה לי את ...