מחכה. סופרת שניות, מביטה לאחור. ממוללת בין אצבעותיה הדקיקות את תחושת בשרו, מתענגת על טעמו שהפקיד אצלה. משחזרת ומרגישה שוב ושוב את החום. כל כך נעים. כל כך קרוב. רוצה לחזור לשם, לטבוע בין זרועותיו. חושבת מחר אולי. ואם לא ...
המציאות היא לא אחת. לכל היפוכו. לכל יש צל, אפילו לעולם, גם אם ניתן לראות אותו לחלקיק שניה משתקף בגופים אחרים בחלל.צל המציאות כל כך זר ומוזר, שנראה כאילו נברא כתוצאה מהמגע עם המציאות עצמה. בכל בית ...
...
היום דור התגייס. הוא לא תינוק, הוא אפילו לא ילד. אני אמא צעירה, מעודכנת, מפוקחת. אני יודעת שהוא חלק ממני, אבל נפרד, מהרגע שהוא נולד. לא שייך לי. רק לעצמו. אבל, היציאה הזו מהבית, לא לטיול שנתי, לא לסופשבוע אצל ...
לפעמים שָקֵט. ואין הרבה מה לומר. רק רגע של שקט. ...
...
...
הייתי שם. טיילתי במסדרונות האפלים האלה. צללתי לתוך החורים השחורים, פעורי הפה, ממתינים, פועמים, קוראים לי לבוא, להתקרב. להשאר שם. יש מקום כזה. שאין בו אור ואין בו תקווה ובטח לא קולות עליזים של אנשים שמחים או ציוצים של ציפורים. ...
