האמהות מכיכר מאיו הן עבורי דוגמא לנשים חזקות, שפועלות למען מטרה אחת ברורה מאוד, בלי הרבה דיבורים, בלי אינטריגות פוליטיות . עושות. זמנים קשים עברו על ארגנטינה בין השנים 1976-1983. אנשים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. אנשים חיו באימה, פחדו ...

דיוי בראל ושגיא שועלי מביאים לתוך העבודה הצילומית המשותפת שלהם מבט אחר על הגבר הישראלי. אין בגברים של שועלי ובראל זכר לסטריאוטיפים המוכרים של הגבר הישראלי – מלח הארץ, יפה הבלורית, הלוחם המאצ’ו, הכל יכול. הגברים שלהם הם אנשים אמיתיים, ...

יוג’ין סמית צילם עבור מגזין לייף בין השנים 1947-1954. סדרות הצילומים שפרסם סמית במגזין הגדירה ז’אנר צילומי חדש – מסה צילומית (Photo essay) . זהו גוף עבודה של צילומים, שמטרתו לספר סיפור, השתלשות מאורעות, חוויות ומצבי חיים. סמית צילם את ...

לאחרונה שמעתי הרצאה מפיו של מנהל מוזיאון הצילום בתל חי, אריה שגיא (סאצ’י). בהרצאה, ניסה שגיא להסביר לקהל של צלמים חובבים את ההבדל בין צילום “מקרי” לבין צילום “אמנותי”. הוא דיבר על תהליכים, על בנייה של גוף עבודה, על תכנים, ...

יהודית מצקל אצרה את התערוכה “גבירות ופטרונים” של שני נחמיאס, שמוצגת כעת בבית האמנים. הטקסט של מצקל מדוייק וממצה כל כך את עבודתה של נחמיאס, שהחלטתי להביא אותו לכאן כפי שהוא נכתב, ללא תוספות והערות משלי: שני נחמיאס מעלה מספר ...

Memento mori מחשבות על Twilight sleep של אנג’ליקה שר התצלומים החדשים של אנג’ליקה שר, המוצגים כאן, נתפסים בעיני ככתב חידה סימבולי. במרביתם, כך נדמה, האובייקט מהווה מסמן. בדומה למצב חלימה, הצילום איננו עוסק בסוס וכך גם אינו עוסק בשולחן חג. ...

עינת עריף גלנטי היא בוגרת המחלקה לצילום ומדיה דיגיטלית, מכללת הדסה, ירושלים 1998. היא זוכת מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל לשנים 1999-1998 ו -2000-1999. היא הציגה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, חלקן בעבודות משותפות עם יוסי גלנטי. עבודות שלה נמצאות באוספים במוזיאון ...

“אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום” (מסכת אבות) זה הציטוט בו בחרה מורן שוב, שאצרה את התערוכה הקבוצתית “ואין לך דבר שאין לו מקום”, ...

איך שאני אוהבת את החברים שלי… ...